יחסם של חכמי הספרדים בני המערב אל סמלי המדינה, טקסים וסדר יום העצמאות
חכמי המערב ביטאו את דעתם בגלוי ובשפה ברורה על יחסם ליום העצמאות אך כיצד התייחסו לסמליה וטקסיה של המדינה, הדגל, ההמנון, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, וסדר יום העצמאות, תפיסת עולם שונה מחכמי הספרדים המוכרים היום.
כבר נכתב רבות על יחסם של חכמי ויהודי ארצות המערב (מרוקו, אלגי'ר ותוניס) לארץ ישראל ומדינת ישראל, הם כונו בשם 'בני ארצות המערב' על שום היותם שוכנים מערבית לארץ ישראל וקשרו את שמם בזיקתם העמוקה אליה ונפשם השתוקקה לעלות לארץ ישראל. מורי רִבִּי חיים שושנה זצ"ל שימש כדיין בבית הדין בקזבלנקה ועלה לארץ ישראל בשנת תשכ"ו (1966), התיישב בעיר באר שבע (נפטר בשנת תשמ"ז, 1987) התבטא פעם על הגעגועים לארץ ישראל בעת שירת הבקשות:
כל יהודי היה תמיד חולם מתי יעלה לארץ ישראל. וככה היית רואה ממחטות על העיניים, אתה שומע קול ערב, דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. כשאתה באותה האווירה של חצות לילה, שיש כל כך דומיה בכל השכונה, ואתה שומע את הצלצול ואת השיר יוצאים מפי נעים, אתה מתרגש אתה בוכה, בוכה ממש.
לא פלא שבעת הודעת הרבנות הראשית לישראל על סדרי התפילה ביום העצמאות קיבלו כל חכמי הקהילה במרוקו לקיים את כל הנאמר באהבה ובשמחה. קיימו תפילות חגיגיות ואמירת הלל במשך שנים רבות וכך נהגו בעת עלותם ארצה, עד לעת בה החלה השפעתם של חכמי ארץ ישראל מקהילות אשכנז ומיוצאי תנועת ש"ס לערער על פסיקתם ועל הגותם הלאומית.
תפילה חגיגית הייתה ברורה ומובנת לכל איש ישר שכל, אמירת הלל ואף בברכה הייתה ברורה לכל החכמים שכך יש לאומרה. ובמוסף זה כבר הבאתי בעבר את דברי החכמים הרבים העוסקים בסוגיית ראשית צמיחת גאולתנו. דבריו של רִבִּי שלום משאש זצ"ל רבה הראשי של ירושלים ומרוקו שכתב בהסכמתו לספר בית מלוכה בשנת תשנ"א מבטאים את הרוח של חכמי המערב.
לחזק ולקיים תקנת הרבנות הראשית לישראל ...מהרב הגאון בן ציון מאיר חי עוזיאל ומהרי"א הרצוג זצ"ל אשר תקנו לומר הלל שלם ביום העצמאות ...אף שדברי הגאונים זצ"ל אינם צריכים חיזוק ומי יבוא אחרי המלכים האדירים אשר כבר עשוהו ותקנוהו לדורות...ומי הוא זה אשר ואיזהו שיכול לבטל מנהג זה ולהיות כפויי טובה להקב"ה האל המושיע הגואל שהראנו דברים שלא חלמנו עליהם וזיכנו לראות בממשלת ישראל ובריבוי התורה...עדות או בתי כנסת שנהגו לברך מאז ועד עתה נראה שאלו יישארו במנהגם לברך... ואין לומר ספק ברכות להקל לגבי מנהג כידוע ומי שלא נהגו לברך, לא יברכו כמו בראש חודש – הרבה נהגו לברך על ההלל והם האשכנזים והספרדים שעלו ממרוקו וממדינות שנהגו לברך...(ומי שלא מברך) נראה בעיניהם כאוכלים בלא ברכה, ואותה ברכה נותנת חשיבות וערך גדול להלל ובלי ברכה כקורא מזמורי תהילים בעלמא...
וכשהחלו מחלוקות מרובות וטענות כנגד הרב שלום משאש כתב הרב שלום בספרו שמש ומגן "שכל אחד יעשה כמנהגו מי שנהג לברך ימשיך לברך ומי שלא – לא .
התקווה והדגל
יהודי המערב אשר חשו את פעמי הגאולה התייחסו אל סמלי המדינה וטקסים הנהוגים במדינה כערך עליון ומקודשים בניגוד לרוח אחרת שהייתה בארץ ישראל.
שירת התקווה וגודל ערכו של ההמנון היו מהדברים המובנים בפני חכמי הקהילה הן בטקסי יום העצמאות ויום הזיכרון והם באירועים שונים בחיי הקהילה, לי זכורים שירים רבים אשר הונעמו בתפילה בלחן התקווה, שיר המעלות, לכה דודי, קדושה ועוד.
רִבִּי משה מימון נולד בטוניס והתיישב עם משפחתו בעפולה, שם שימש רב העיר, לאחר מכן שימש רב העיר קריית אתא (נפטר בשנת תשע"ב - 2012). בספרו שו"ת הלכה למשה נשאל לגבי שירת התקווה בימי בין המצרים?
... הווה עובדא שהייתי באסיפת עם בימי בין המצרים ורצו לשיר בסוף שירת התקווה כרגיל ונשאלתי מרב אחד שהיה אתנו האם מותר זה בין המצרים ואם כן בעניין הנידון, נראה בעיני לומר שהשיר של התקווה הוא שיר של נחמה, ואינו שיר של פיוט וזמר, עם שהוא מעורר שמחה בלבב, כל עיקרו לא בא אלא לשם נחמה וזה מוכח מלשון התחלת השיר הזה 'עוד לא אבדה תקוותנו', ואם כן אין איסור להגיד דברי נחמה לדעת מרן זיכרונו לברכה רק ביום טוב עצמו. אבל בימי בין המצרים מותר לומר דברי נחמה שבסוף הקינות וכיוצא, ואם כן השיר הזה של התקווה מותר לאומרו בימי בין המצרים, ואינו שיר מוזיקלי ופיוט של שמחה, אלא הכנסת האמונה בליבות העם שבוא תבוא הגאולה השלמה, לפי רוח התורה בבניין בית המקדש והגואל צדק משיח צדקנו, אמן. (הלכה למשה, עמ' ל"ז תשי"ח,1958)
האם יש כלל דיון לגבי שירת התקווה בימים רגילים?! בישיבה התשעים-ותשע של הכנסת השלוש-עשרה, י"ג בסיוון התשנ"ג 2 ביוני 1993 , הועלתה הצעה לסדר-היום שירת "התקווה" בטקס הכתרת הראשון לציון:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בטקס הכתרת הראשון לציון, הרב בקשי-דורון, שנערך במעמד כבוד נשיא המדינה, מר עזר ויצמן, התבקש ציבור הנוכחים שלא לשיר את המנון "התקווה". הבקשה, כך נתבשרנו, או ליתר דיוק, הדרישה, באה מצדו של הרב... הנמנה עם מועצת חכמי ש"ס.
רִבִּי בועז חדאד, (נולד בשנת תר"ע - 1910) באי ג'רבה, היה מראשי הקהילה היהודית ומייסד בית הדפוס 'בית האוצר העברי', נפטר בחודש תשרי תשנ"ט - 1998). מתאר את קשיי הגלות ובשעה שנשמע קול התור של מדינת ישראל, באופן טבע התעוררו סימני הגאולה הלאומית ביהודי המערב והוטמעו בטבעיות בם, וכך כותב:
ידוע הדבר ומפורסם העניין לכל העולם כי מזה קרוב לאלפים שנה, ועמנו עם בני ישראל גולים ונדחים פזורים בעמים בארבע כנפות הארץ, מעונים ומדוכים נרדפים ונהדפים בחימה שפוכה, באין חונן ואין מרחם, וסורו טמא קראו להם בעוונותינו הרבים. ועל הכל גדלה למעלה אכזריותם של הזדים הארורים הגרמני חיל היטלר, ימח שמו, אשר הרגו וטרפו ואיבדו מאות אלפי ישראל אנשים ונשים וטף בארצות אירופא השבויה. 'ארץ אל תכסי דמם'. 'אל נקמות ה' אל נקמות הופיע'. ועם כל זה עמנו, עם ישראל, חי וקיים, ועושה חיל גדול בארצנו, ארץ ישראל, תבנה ותכונן במהרה בימנו אמן, ובהסכמת המלכויות המאוחדות, ארץ ישראל לישראל, ודגל דוד מרופף על הרי יהודה וירושלים. 'צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל'. הוא יתברך שמו, שעמד לימינינו, ועזרנו, והנציח אותנו על שבעה אומות העולם, אשר היו שואפים הכפירים וכפראים לדם האדם. מי פילל את זאת כי יבוא יום שישראל יצא בדגל מגן דוד נגד כל העולם, ועוד יבוא יום, ותגדל עוד מדינת ישראל כאחת הממלכות האדירות בעזרת ה' וישועתו. 'שם יוסף', דרוש, דף כה, ג'רבה תש"י (1950) .
מרן הגאון הגדול המפורסם משה מלכה זצ"ל שימש כחבר בית הדין בקזבלנקה שפעל בראשותו של הרב שלום משאש, ושימש כסגן נשיא בית דין זה. בתמוז תשכ"ז - 1967), עלה לארץ ישראל ושימש כרבה של העיר פתח תקוה עד פטירתו (תשנ"ו- 1995). הרב נשאל בספרו 'מקווה המים', האם מותר להעמיד דגלי ארץ ישראל בבית הכנסת? ועל זה השיב כך:
לא ידעתי במה נסתפקת, ומה הוא האיסור שיכול להיות בדבר, אמת היא שישנם אנשים קיצונים המתנגדים למדינת ישראל ולכל הקשור אליה, והם רואים בדגלה כפירה וסטייה מדרך התורה, אבל אנשים אלה הם מעטים מאוד ונער יכתבם, ודעתם לא מעלה ולא מורידה, והעיקר הוא שכל מה שקרה וקורה כאן במדינה הכל בהשגחה א-להית ויש לי כאן איכות דברים, רק שאין העת והזמן מוכשרים להעלותם על הכתב, ועוד חזון למועד, באופן שלפי דעתי אין חשש כלל של איסור להעמיד דגל המדינה בבית הכנסת, אדרבא זהו כבודה ותפארתה של מדינת ישראל שיתנוסס דגלה על גבי ארון הקדש כדי להוכיח קבל העמים והעדות שתורת ישראל וארץ ישראל היינו הך, וכי דגל ישראל צריך שיהיה קשור לתורת ישראל.
הדגל , ההמנון והסמלים הלאומיים היוו משמעות רבה בעיני החכמים ובני עלייה זו, כך כותב הרב יהודה ליאון אשכנזי בתיאור קורות חייו (סוד העברי א' עמוד 30) :
גלות אשכנז מורכבת ברובה מצאצאיהם של גולי בית ראשון, שלא שבו לארץ ישראל בשיבת ציון בימי הבית השני. כתוצאה מכך, מושרשת בתודעתם חווייתו של עם לפני חזרתו מהגלות.
לעומתם, הספרדים חזרו מגלות בבל, והם צאצאים לגולי הבית השני. כששמענו אודות הדגל הכחול לבן, שירת התקווה, וקבוצת הכדורגל הישראלית, ראינו בהם מיד סימני גאולה לאומית והטמענו אותם בטבעיות בקהילה.
הדליקו נר ביום הזיכרון
בדרשה מאלפת של הרב אברהם אבוחצירא בנו של הרב יצחק אבוחצירא (ה'בבא חאקי'), שימש כרב הערים יבנה ורמלה עד לפטירתו תשל"ד (1973) דרש דרוש ליום הזיכרון ואף ביקש כיצד על כל איש ואיש לפעול בביתו ביום זה.
היום הזה ג' באייר שנקבע ליום הזיכרון לחללי צה"ל לחללי צה"ל מוקדם לא כמו בכל השנים שהיינו עושים יום הזיכרון סמוך לחג העצמאות... שומה עלינו וחובה לזכור אותם החיילים לעילוי נשמתם הטהורים והקדושים. היום הזה נעלה ברמה ובגאווה ובהוקרה את זכר הבנים, הבנות גיבורי האומה אשר חרפו את נפשם למות במערכות הקרב... בחמדת חייהם הצעירים, הטהורים והאמיצים הנחילו לעמם את חירותו. המלחמה הזאת היא נקראת מלחמת מצוה כפי שביאר רבינו הרמב"ם... והמלחמה הזאת שבימינו היא בוודאי מלחמת מצוה גדולה שכבשנו את ארצנו הקדושה. חובה עלינו כולנו להעלות את זכר החללים ולהדליק כל אחד בביתו נר לעילוי נשמתם הטהורים שמסרו את חייהם היקרים על קדוש ה'... (מתוך ספרו תולדות אהרון)
נוכל לצפות בטקסי הזיכרון המשודרים, או להשתתף בהם, לעמוד בעת הצפירה, לומר תהילים ומשניות אך גם נקיים את בקשתו של הרב, כל איש ישראל חובה עליו להדליק נר זיכרון בביתו בשעה זו.
ובחותם דבריי בשעה בה נעבור מן יום הזיכרון אל יום העצמאות, נשיר את התקווה, נצפה בזיקוקים נתפלל בהלל ובשירה, אך מצוות החג בה יצא עם ישראל בבוקרו של החג לעשות על האש אולי תתקיים בשנה זו בצמצום. אך מבקש להביא בפניכם את מנהג בית אבא, אבי העדיף להישאר בביתו יחד עם בני משפחתו ולעשותו כיום חג. ישנה אפשרות לקיים את סעודת החג אחרת, לחגוג כפי שאנו חוגגים כל יום טוב בסעודה, בשירה ובתורה. בשנותיי הראשונים לנישואיי עוד הייתי בין היוצאים אל יערות ישראל אך עם השנים הנהגתי את דרך אבי בביתי וכך היה סדר יום העצמאות בבית אבי רבי מרדכי זצ"ל מיום עלותו ארצה ממרוקו תשכ"ב.
