רבי חיים שושנה

הרב חיים שושנה - זיכרונות של ילד ונער מדמותו כפי שפורסמו בעיתון מקור ראשון- קטעים מתוך המאמרים

הרב חיים שושנה זצ"ל

בהמשך למאמרים שיובאו לעיל בהם פרסמתי אודותיו של רבי חיים שושנה בעיתון מקור ראשון, בהם צופה הייתי ברבי חיים שושנה זצ"ל, ורבים ממאמריי מזכירים את דמותו ומנהג אשר נהג בקהילת קודשו ועל בסיס מעשים אלו, קבעתי את ההלכה ולא רק מתוך ספרי הפסיקה.

מבקש להביא עוד קצת מזכרונותיי כילד ומזמין אתכם לצאת:

מסע בעקבות תפילותיו של הרב חיים שושנה זצ"ל - במעגל השנה

מִי שֶׁלֹּא זָכָה לִשְׁמֹעַ אֶת תְּפִלּוֹתָיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הִיא תְּפִלָּה בְּתִפְאַרְתָּהּ, תְּפִלּוֹתָיו וּנְעִימוֹתָיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים הָיוּ מֵרְגָשׁוֹת וְחוֹדְרוֹת אֶת הַנִּימִים וְאֶת הַנֶּפֶשׁ. אִם הָיִיתִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל כָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ, הֲיִיתֶם מִתְעַנְּגִים וְנַפְשְׁכֶם הָיְתָה יוֹצֵאת מִמְּקוֹמָהּ, בְּשַׂרְכֶם הָיָה נַעֲשִׂים חִדּוּדִין חִדּוּדִין.

וּמָה דַּרְכִּי הַיּוֹם בִּתְפִלַּת הַחַגִּים, כִּמְעַט שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה כָּךְ אֲנִי נוֹהֵג, בְּאוֹתָהּ שְׁעַת הַפִּיּוּטִים, עוֹצֵם אֶת עֵינַי וְנִכְנַס לְתוֹךְ 'גַּן הָעֵדֶן' שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אוֹ עוֹמֵד רַבִּי חַיִּים, וְאָנֹכִי מְנַגֵּן בְּדִמְיוֹנִי וְשׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ מַנְּעִים אֶת הַפִּיּוּט וְהוּא מִתְנַגֵּן בְּרֹאשִׁי. רַבִּי חַיִּים פּוֹתֵחַ וַאֲנִי אַחֲרָיו מַאֲזִין לוֹ, עַד אֲשֶׁר נַפְשִׁי שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, וְהָיִיתִי מוֹדֶה לַהּ' שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה מִפִּי אַבִּיר הָרוֹעִים.

וְאִם בָּאתִי לְפָרֵט אֶת תְּפִלּוֹתָיו נָא הִצְטָרְפוּ לְמַסָּעִי דֶּרֶךְ תְּפִלַּת הַחַגִּים של רבי חיים.

בְּרֶגֶל הָרִאשׁוֹן, חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד פֶּסַח, הָיוּ מִתְאַסְּפִים קָהָל בְּרֹב עָם, יוֹצְאִים אֶל חֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת וְרַבִּי חַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן הָיָה מְבָרֵר וּמְזַכֵּךְ וְאָז הָיָה נוֹשֵׂא קוֹלוֹ וּמְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת: "...וּבָרָא בּוֹ... אִילָנוֹת טוֹבִים לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי הָאָדָם". וְהָיִיתָ שׁוֹמֵעַ אֶת עֵץ הַחַיִּים וְרִשְׁרוּשׁ הָאִילָנוֹת הַמַּקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ וְעוֹנִים אָמֵן.

וּכְשֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּפֶתַח. וְהָיְתָה שְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, הָיָה פּוֹתֵחַ רַבִּי חַיִּים אֶת כְּתֻבַּת חַג הַשָּׁבוּעוֹת "יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ" וְהָיָה כְּחָתָן הָעוֹמֵד בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ. וּכְשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת קְרִיאַת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, הָיָה הַקָּהָל עוֹמֵד מִקָּרוֹב, צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ, זְבוּב לֹא פָּרַח וְהַגֵּה לֹא נִשְׁמַע מִפִּי הַקָּהָל, וְהָיָה מְנַגֵּן בְּקוֹל חֲרִישִׁי: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... וְהַמַּעֲמָד כְּיוֹם מַעֲמַד הַר סִינַי.

וּמִשָּׁעָה שֶׁחַמָּה יָצְאָה מִנַּרְתִּיקָהּ וְתַמּוּז עוֹמֵד לוֹ, הָיָה מִנְהַג קַדְמוֹן שֶׁנָּהֲגוּ קְהִלּוֹת הַמַּעֲרָב, וְכָךְ כַּיֶּלֶד זוֹכֵר אֶת הַיָּמִים הָהֵם–יְמֵי חֻפְשַׁת הַקַּיִץ, מִצְטָרֵף אֶל אָבִי יַחַד עִם חֲבֵרוֹ לַתּוֹרָה רַבִּי חַיִּים, וְהָיוּ אֲנָשִׁים צוֹעֲדִים בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם וְעַל פְּנֵיהֶם יָגוֹן, וּבְשָׁעָה שֶׁהִתְכַּנְּסוּ הִתְחִילוּ בְּתִקּוּן חֲצוֹת וְהָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַוִּדּוּי וְאַחֲרָיו הָיָה רַבִּי חַיִּים קוֹרֵא בְּרוֹל גָּרוֹן חָנוּק וּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ 'עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן'

תַּמּוּז הָלַךְ לוֹ, וְהַיְנוּ מְבַכִּים אֶת תִּשְׁעָה בְּאָב בְּגִנַּת הֶעָפָר, הָיָה יוֹשֵׁב רַבִּי חַיִּים עַל גִּנַּת הֶעָפָר, נֵר דָּלוּק בַּחֲשֵׁכָה וְהָיָה פּוֹתֵחַ 'עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ '.. הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ לְחֻרְבַּן הַבַּיִת, וְהָיָה קוֹלוֹ בְּכִי וּנְהִי, וְאֵין אָדָם שֶׁעֵינוֹ נִשְׁאֲרָה יְבֵשָׁה.

בָּאָה הַנֶּחָמָה וּבָא לוֹ חֹדֶשׁ אֱלוּל, שְׁעַת הַסְּלִיחוֹת הוֹפִיעָה, קוֹלוֹ חֲרִישִׁי אֲבָל בִּכְיוֹ חָזָק עַד מְאוֹד שֶׁאַף אָדָם לֹא הָיָה שׁוֹמְעוֹ כִּי אֵין שָׁלֵם יוֹתֵר מִלֵּב שָׁבוּר.

כְּשֶׁהִגִּיעַ רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיִינוּ מִתְכַּנְּסִים וְכָל הַקָּהָל מַמְתִּין לִפְתִיחָתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים 'אֲחוֹת קְטַנָּה' וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְלֹא הָיְתָה נִשְׁמָתוֹ זוֹעֶקֶת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ.

וְעַל תְּפִלּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים הָס מִלְּסַפֵּר, כְּשֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ "לְךָ אֵלַי תְּשׁוּקָתִי" שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם הָיוּ נִבְקָעִים, וְכַמָּה כָּמְהָה נפשי לְמַנְגִּינָתוֹ בְּפִיּוּט 'הָאַדֶּרֶת וְהָאֱמוּנָה לחי עוֹלָמִים' אוֹ פִּיּוּטֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלוּלֵי הַזְּמַן וְהַגִּלָּיוֹן הָיִיתי מִסְפַּר וּמְסַפֵּר וְהַזְּמַן עוֹמֵד מִלֶּכֶת. אַךְ תְּפִלָּתוֹ עִקָּר הָיְתָה בְּלִרְאוֹת אֶת הַקְּהִלָּה יַחַד. כָּל יָחִיד וְיָחִיד הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא נִבְלַע בְּתוֹכָהּ אֶל כְּלַל הָעֵדָה, לֹא רַק בְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה אֶלָּא גַּם נַפְשׁוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ הָיוּ כְּאֶחָד, וְרַבִּי חַיִּים מוֹבִילָם, עַל זֶה הַיְנוּ שָׁרִים 'מָה נֶהְדַּר כֹּהֵן גָּדוֹל בְּצֵאתוֹ מִן הַקֹּדֶשׁ'.

וּכְשֶׁסֻּכּוֹת זֹהֵר מִמְּקוֹמוֹ, עוֹד בְּטֶרֶם הָיָה אָדָם נוֹטֵל לוּלָב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הָיָה יוֹצֵא אֶל גַּן בֵּית הַכְּנֶסֶת, נִגַּשׁ אֶל עֵץ הָעֲרָבָה וְקוֹטֵף לוֹ אֶת בַּדֵּי הָעֲרָבָה מִן הָעֵץ הַיְשֵׁר אֶל לוּלָבוֹ. וּכְשֶׁהָיִיתִי נִכְנָס אֶל תּוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת, רוֹאֶה אֶת הַקַּנְקַן שֶׁבּוֹ הָיוּ מֻנָּחִים כָּל לוּלְבֵי הַמִּתְפַּלְּלִים הַמְּקֻשָּׁטִים בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה. וְצוֹפֶה הָיִיתִי בְּרַבִּי חַיִּים בְּדֶרֶךְ נִעְנוּעוֹ, תְּנוּעָתוֹ וְכַוָּנָתוֹ עִם לוּלָבוֹ, וְהָיָה כְּמֵנִיעַ אֶת רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם וּמְכַוֵּן אֶת טִלְלֵי הַשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁהָיוּ מְתַקְּנִים אֶת מִנְהַג חִבּוּט הָעֲרָבָה מוּל עֵץ הָעֲרָבָה שֶׁבְּגַן, הָיְתָה תְּנוּעָה נֶפֶשׁ עֲדִינָה בְּיָדוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים בַּעֲרָבָה, וּבְיָדוּעַ לָנוּ שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹלָה וְצוֹמַחַת הָעֲרָבָה לְשָׁנָה הַבָּאָה מִתְּפִלָּתוֹ.

עִם שַׁחַר שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הָיָה מַזְהִירֶנּוּ עַל אוֹתָהּ שְׁעַת תִּקּוּן הַגֶּשֶׁם, וְרַבִּי חַיִּים עוֹמֵד מוּל הַהֵיכָל וּבִבְכִי וְעָרְגָה פְּנִימִית הָיָה פּוֹתֵחַ "אֵל חַי יִפְתַּח אֹצְרוֹת שָׁמַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם, בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה", וְלָנוּ הָיָה יָדוּעַ שֶׁשָּׁנָה זוֹ תְּהֵא גְּשׁוּמָה.

וּמִשֶּׁהִגִּיעָה שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, עֵת תְּחִלַּת הַבַּקָּשׁוֹת הָיָה הַשַּׁחַר מֵעִיר וְהָיוּ צוֹעֲדִים אֲנָשִׁים וְצוֹבְאִים אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, רַבִּי חַיִּים מִשְׁתַּהֶה קִמְעָא, פּוֹתֵחַ אֶת הַבַּקָּשׁוֹת וּבְקוֹלוֹ הַיִּחוּדִי דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ ,אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ הֶעָרֵב, דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנָסִים לַלֵּב. כְּשֶׁאַתָּה בְּאוֹתָהּ הָאֲוִירָה שֶׁל חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁיֵּשׁ כָּל כָּךְ דּוּמִיָּה בְּכָל הַשְּׁכוּנָה, וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת הַצִּלְצוּל וְאֶת הַשִּׁיר יוֹצְאִים מִפִּי רַבִּי חַיִּים, אַתָּה מִתְרַגֵּשׁ, אַתָּה בּוֹכֶה, בּוֹכֶה מַמָּשׁ, כָּךְ הוּא תיאר מַעֲמָד זֶה בְּעָבַר וְכָךְ גַּם כֻּלָּנוּ חָוִינוּ.

הִתְחִילוּ שָׁמָיִם מִתְקַדְּרִים, תַּרְדֵּמָה יָרְדָה אֶל הַגִּנָּה וְהָיְתָה אוֹצֶרֶת אֶת כּוֹחָהּ לִפְרִיחָה וְהָאִילָנוֹת מְרַשְׁרְשִׁים מִתְּפִלַּת הַמִּתְפַּלְּלִים הַסְּמוּכָה לַחַלּוֹן. וּכְשֶׁזָּרְחָה הַשְּׁקֵדִיָּה שֶׁבְּגַן וְשַׁבַּת שִׁירָה בְּפֶתַח, הָיָה מוֹבִילֶנּוּ רַבִּי חַיִּים בְּשַׁבַּת שִׁירָה: "אָשִׁירָה כְּשִׁירַת יִשְׂרָאֵל בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל, אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה", אַשְּׁרֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכֹל מִפְּרִיָּה וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ וְלִשְׁמֹעַ מִשִּׁירָתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים בְּאֶרֶץ הַחַיִּים