הרב חיים שושנה - זיכרונות של ילד ונער מדמותו כפי שפורסמו בעיתון מקור ראשון- קטעים מתוך המאמרים

הרב חיים שושנה זצ"ל 

בהמשך למאמרים שיובאו לעיל בהם פרסמתי אודותיו של רבי חיים שושנה בעיתון מקור ראשון, בהם צופה הייתי ברבי חיים שושנה זצ"ל, ורבים ממאמריי מזכירים את דמותו ומנהג אשר נהג בקהילת קודשו ועל בסיס מעשים אלו, קבעתי את ההלכה ולא רק מתוך ספרי הפסיקה.

 מבקש להביא עוד קצת מזכרונותיי כילד ומזמין אתכם לצאת:

 מסע בעקבות תפילותיו של הרב חיים שושנה זצ"ל - במעגל השנה

מִי שֶׁלֹּא זָכָה לִשְׁמֹעַ אֶת תְּפִלּוֹתָיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הִיא תְּפִלָּה בְּתִפְאַרְתָּהּ, תְּפִלּוֹתָיו וּנְעִימוֹתָיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים הָיוּ מֵרְגָשׁוֹת וְחוֹדְרוֹת אֶת הַנִּימִים וְאֶת הַנֶּפֶשׁ. אִם הָיִיתִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל כָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ, הֲיִיתֶם מִתְעַנְּגִים  וְנַפְשְׁכֶם הָיְתָה יוֹצֵאת מִמְּקוֹמָהּ, בְּשַׂרְכֶם הָיָה נַעֲשִׂים חִדּוּדִין חִדּוּדִין.

וּמָה דַּרְכִּי הַיּוֹם בִּתְפִלַּת הַחַגִּים, כִּמְעַט  שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה כָּךְ אֲנִי נוֹהֵג,  בְּאוֹתָהּ שְׁעַת  הַפִּיּוּטִים, עוֹצֵם אֶת עֵינַי וְנִכְנַס לְתוֹךְ 'גַּן הָעֵדֶן'  שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אוֹ עוֹמֵד רַבִּי חַיִּים, וְאָנֹכִי מְנַגֵּן בְּדִמְיוֹנִי וְשׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ מַנְּעִים אֶת הַפִּיּוּט וְהוּא  מִתְנַגֵּן בְּרֹאשִׁי. רַבִּי חַיִּים פּוֹתֵחַ וַאֲנִי אַחֲרָיו מַאֲזִין לוֹ, עַד אֲשֶׁר נַפְשִׁי שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, וְהָיִיתִי מוֹדֶה לַהּ' שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה מִפִּי אַבִּיר הָרוֹעִים.


וְאִם בָּאתִי לְפָרֵט אֶת תְּפִלּוֹתָיו נָא הִצְטָרְפוּ לְמַסָּעִי דֶּרֶךְ תְּפִלַּת הַחַגִּים של רבי חיים.

בְּרֶגֶל הָרִאשׁוֹן, חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד פֶּסַח, הָיוּ מִתְאַסְּפִים קָהָל בְּרֹב עָם, יוֹצְאִים אֶל חֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת וְרַבִּי חַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן הָיָה מְבָרֵר וּמְזַכֵּךְ וְאָז הָיָה נוֹשֵׂא קוֹלוֹ וּמְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת: "...וּבָרָא בּוֹ... אִילָנוֹת טוֹבִים לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי הָאָדָם". וְהָיִיתָ שׁוֹמֵעַ אֶת עֵץ הַחַיִּים וְרִשְׁרוּשׁ הָאִילָנוֹת הַמַּקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ וְעוֹנִים אָמֵן.

וּכְשֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּפֶתַח. וְהָיְתָה שְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, הָיָה פּוֹתֵחַ רַבִּי חַיִּים אֶת כְּתֻבַּת חַג הַשָּׁבוּעוֹת "יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ"  וְהָיָה כְּחָתָן הָעוֹמֵד בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ. וּכְשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת  קְרִיאַת  עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, הָיָה הַקָּהָל עוֹמֵד מִקָּרוֹב, צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ, זְבוּב לֹא פָּרַח וְהַגֵּה לֹא נִשְׁמַע מִפִּי הַקָּהָל, וְהָיָה מְנַגֵּן בְּקוֹל חֲרִישִׁי: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... וְהַמַּעֲמָד כְּיוֹם  מַעֲמַד הַר סִינַי.

וּמִשָּׁעָה שֶׁחַמָּה יָצְאָה מִנַּרְתִּיקָהּ וְתַמּוּז עוֹמֵד לוֹ, הָיָה מִנְהַג קַדְמוֹן שֶׁנָּהֲגוּ קְהִלּוֹת הַמַּעֲרָב, וְכָךְ כַּיֶּלֶד זוֹכֵר אֶת הַיָּמִים  הָהֵם–יְמֵי חֻפְשַׁת הַקַּיִץ, מִצְטָרֵף אֶל אָבִי יַחַד עִם חֲבֵרוֹ לַתּוֹרָה רַבִּי חַיִּים, וְהָיוּ אֲנָשִׁים צוֹעֲדִים בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם וְעַל פְּנֵיהֶם יָגוֹן, וּבְשָׁעָה שֶׁהִתְכַּנְּסוּ הִתְחִילוּ בְּתִקּוּן חֲצוֹת וְהָיוּ  אוֹמְרִים אֶת הַוִּדּוּי וְאַחֲרָיו הָיָה רַבִּי  חַיִּים  קוֹרֵא בְּרוֹל גָּרוֹן חָנוּק וּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ 'עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ  גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן'  

תַּמּוּז הָלַךְ לוֹ,  וְהַיְנוּ מְבַכִּים אֶת תִּשְׁעָה בְּאָב בְּגִנַּת הֶעָפָר, הָיָה יוֹשֵׁב רַבִּי חַיִּים עַל גִּנַּת הֶעָפָר, נֵר דָּלוּק בַּחֲשֵׁכָה וְהָיָה פּוֹתֵחַ 'עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ '.. הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ לְחֻרְבַּן הַבַּיִת,  וְהָיָה קוֹלוֹ בְּכִי וּנְהִי, וְאֵין אָדָם שֶׁעֵינוֹ נִשְׁאֲרָה יְבֵשָׁה.

בָּאָה הַנֶּחָמָה וּבָא לוֹ חֹדֶשׁ אֱלוּל, שְׁעַת הַסְּלִיחוֹת הוֹפִיעָה, קוֹלוֹ חֲרִישִׁי אֲבָל בִּכְיוֹ חָזָק עַד מְאוֹד שֶׁאַף אָדָם לֹא הָיָה שׁוֹמְעוֹ  כִּי אֵין שָׁלֵם יוֹתֵר מִלֵּב שָׁבוּר.

כְּשֶׁהִגִּיעַ רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיִינוּ מִתְכַּנְּסִים וְכָל הַקָּהָל מַמְתִּין לִפְתִיחָתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים 'אֲחוֹת קְטַנָּה' וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְלֹא הָיְתָה נִשְׁמָתוֹ זוֹעֶקֶת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ.

וְעַל תְּפִלּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים  הָס מִלְּסַפֵּר, כְּשֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ  "לְךָ אֵלַי תְּשׁוּקָתִי" שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם הָיוּ נִבְקָעִים, וְכַמָּה כָּמְהָה נפשי לְמַנְגִּינָתוֹ בְּפִיּוּט 'הָאַדֶּרֶת וְהָאֱמוּנָה לחי עוֹלָמִים' אוֹ פִּיּוּטֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלוּלֵי הַזְּמַן וְהַגִּלָּיוֹן הָיִיתי מִסְפַּר וּמְסַפֵּר וְהַזְּמַן עוֹמֵד מִלֶּכֶת. אַךְ תְּפִלָּתוֹ עִקָּר  הָיְתָה בְּלִרְאוֹת אֶת הַקְּהִלָּה יַחַד. כָּל יָחִיד וְיָחִיד הָיָה  מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא נִבְלַע בְּתוֹכָהּ  אֶל כְּלַל הָעֵדָה, לֹא רַק בְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה אֶלָּא גַּם נַפְשׁוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ הָיוּ כְּאֶחָד, וְרַבִּי חַיִּים מוֹבִילָם,  עַל זֶה הַיְנוּ שָׁרִים 'מָה נֶהְדַּר כֹּהֵן גָּדוֹל בְּצֵאתוֹ מִן הַקֹּדֶשׁ'. 

וּכְשֶׁסֻּכּוֹת זֹהֵר מִמְּקוֹמוֹ, עוֹד בְּטֶרֶם הָיָה אָדָם נוֹטֵל לוּלָב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הָיָה יוֹצֵא אֶל גַּן בֵּית הַכְּנֶסֶת, נִגַּשׁ אֶל עֵץ הָעֲרָבָה וְקוֹטֵף לוֹ אֶת בַּדֵּי הָעֲרָבָה מִן הָעֵץ הַיְשֵׁר אֶל לוּלָבוֹ. וּכְשֶׁהָיִיתִי נִכְנָס אֶל תּוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת, רוֹאֶה אֶת הַקַּנְקַן שֶׁבּוֹ הָיוּ מֻנָּחִים כָּל לוּלְבֵי הַמִּתְפַּלְּלִים הַמְּקֻשָּׁטִים בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה. וְצוֹפֶה הָיִיתִי בְּרַבִּי חַיִּים בְּדֶרֶךְ  נִעְנוּעוֹ, תְּנוּעָתוֹ וְכַוָּנָתוֹ  עִם לוּלָבוֹ, וְהָיָה כְּמֵנִיעַ אֶת רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם  וּמְכַוֵּן אֶת טִלְלֵי הַשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁהָיוּ מְתַקְּנִים אֶת מִנְהַג חִבּוּט הָעֲרָבָה מוּל עֵץ הָעֲרָבָה שֶׁבְּגַן, הָיְתָה תְּנוּעָה נֶפֶשׁ עֲדִינָה בְּיָדוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים בַּעֲרָבָה,  וּבְיָדוּעַ לָנוּ שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹלָה וְצוֹמַחַת הָעֲרָבָה לְשָׁנָה הַבָּאָה מִתְּפִלָּתוֹ.

עִם שַׁחַר שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הָיָה מַזְהִירֶנּוּ עַל אוֹתָהּ שְׁעַת תִּקּוּן הַגֶּשֶׁם, וְרַבִּי חַיִּים עוֹמֵד מוּל הַהֵיכָל וּבִבְכִי וְעָרְגָה פְּנִימִית הָיָה פּוֹתֵחַ "אֵל חַי יִפְתַּח אֹצְרוֹת שָׁמַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם, בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה", וְלָנוּ הָיָה יָדוּעַ שֶׁשָּׁנָה זוֹ תְּהֵא גְּשׁוּמָה.

וּמִשֶּׁהִגִּיעָה שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, עֵת תְּחִלַּת הַבַּקָּשׁוֹת הָיָה הַשַּׁחַר מֵעִיר וְהָיוּ צוֹעֲדִים אֲנָשִׁים וְצוֹבְאִים אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, רַבִּי חַיִּים מִשְׁתַּהֶה קִמְעָא, פּוֹתֵחַ אֶת הַבַּקָּשׁוֹת וּבְקוֹלוֹ הַיִּחוּדִי דּוֹדִי  יָרַד לְגַנּוֹ ,אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ הֶעָרֵב, דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנָסִים לַלֵּב. כְּשֶׁאַתָּה בְּאוֹתָהּ הָאֲוִירָה שֶׁל חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁיֵּשׁ כָּל כָּךְ דּוּמִיָּה בְּכָל הַשְּׁכוּנָה, וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת הַצִּלְצוּל וְאֶת הַשִּׁיר יוֹצְאִים מִפִּי רַבִּי חַיִּים, אַתָּה מִתְרַגֵּשׁ, אַתָּה בּוֹכֶה, בּוֹכֶה מַמָּשׁ, כָּךְ הוּא תיאר מַעֲמָד זֶה בְּעָבַר וְכָךְ גַּם כֻּלָּנוּ חָוִינוּ.

הִתְחִילוּ שָׁמָיִם מִתְקַדְּרִים, תַּרְדֵּמָה יָרְדָה אֶל הַגִּנָּה וְהָיְתָה אוֹצֶרֶת אֶת כּוֹחָהּ לִפְרִיחָה וְהָאִילָנוֹת מְרַשְׁרְשִׁים מִתְּפִלַּת הַמִּתְפַּלְּלִים הַסְּמוּכָה לַחַלּוֹן. וּכְשֶׁזָּרְחָה הַשְּׁקֵדִיָּה שֶׁבְּגַן וְשַׁבַּת שִׁירָה בְּפֶתַח, הָיָה מוֹבִילֶנּוּ רַבִּי חַיִּים  בְּשַׁבַּת שִׁירָה: "אָשִׁירָה כְּשִׁירַת יִשְׂרָאֵל בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל, אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה", אַשְּׁרֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכֹל מִפְּרִיָּה וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ וְלִשְׁמֹעַ מִשִּׁירָתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים בְּאֶרֶץ הַחַיִּים


קטעי זיכרונות  בעקבות רבי חיים שושנה כפי שפורסמו בעיתון מקור ראשון  


לחיצה על התמונה תחבר למאמר המקורי כפי שפורסם.

------------------------------------

ציטוט מתוך הכתבה במקור ראשון המזכירה את דמות הוד רבי חיים שושנה זצ"ל:

...סגנון זה הלכו עוד רבים ממשוררי מרוקו, אשר תיארו מעשה זה בשירתם. אך מכולם מבקש אני להתמקד ברב חיים שושנה (להלן הרח"ש), שהיה מבכירי הרבנים והמשוררים ממרוקו ושלט במכמני השפה העברית ו"הבקשות" שנהגו קהילה זו. בשנת תשמ"ד, בעודי תלמיד שנה א' בישיבת ההסדר, זכיתי לקבל מידו את ספרו "רחש ליבי דבר טוב". בספר זה הופיעו פיוטים שכתב, דרשות לבר מצוה ושירי ישועה והצלה, אולם בתוכו טמונה מסה ייחודית העשויה מחריזה מרתקת אשר עשתה עליי רושם רב, ובה תיאור מעשיה של סוליקה.

חיבור המסה נעשה בעקבות קול קורא שיצא בשנת 1951 (תשי"ב) לתחרות שירה על "סוליקה הצדקת" על ידי חברת "מגן דוד", אשר הוקמה בקזבלנקה בשנת 1919 ושמה לה למטרה להחיות את השפה והתרבות העברית בקרב צעירים ומבוגרים. 24 מתחרים ממרוקו הגישו את כתביהם לוועדה שישבה בירושלים והורכבה מסופרים ואנשי מדע, ובהם: אברהם אלמאליח (1967־1885), עיתונאי ואיש ציבור ישראלי, ממנהיגי הקהילה הספרדית ביישוב, חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי וחבר הכנסת הראשונה; יצחק בן צבי, נשיאהּ השני של מדינת ישראל; משה כרמון (1891־1954), מחבר מאמרים ומסות על ספרות עברית וכללית, מהעובדים הקבועים של עיתוני הארץ, השלוח, מאזנים; יצחק רפאל מולכו (1894־1976), עיתונאי, היסטוריון, פעיל ציוני, איש עסקים ואיש ציבור ישראלי יליד סלוניקי, פעיל בקהילות הספרדים בירושלים ובישראל; וד"ר יוסף יואל ריבלין ( (1889־1971, מזרחן ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה ללשון העברית. אחד מבניו הוא ראובן ריבלין, נשיא מדינת ישראל.


------------------------------------

ציטוט מתוך הכתבה במקור ראשון המזכירה את דמות הוד רבי חיים שושנה זצ"ל:

...נזכר אני בימי נעוריי יושב בבית הכנסת. טרם קריאת התורה דרשו רבני הקהילה. איני זוכר שבת של מי הייתה – שבת של אבי או רבי חיים שושנה, לשעבר אב"ד במרוקו. אותה השבת נדרשה דרשה שעסקה בפיוט "אשירה כשירת משה". שמעתי את אשר שמעתי. נער הייתי ולא ידעתי לשאול וכשגדלתי וידעתי לשאול לא היו רבותיי בחיים. נשארתי תמה על אותה דרשה והייתי מהפך בה ודורש כך וכך. כשהעליתי את דבריהם בפני מספר חכמים ענו ואמרו לי "אין למדין מן השירה".

------------------------------------

ציטוט מתוך הכתבה במקור ראשון המזכירה את דמות הוד רבי חיים שושנה זצ"ל:

...בילדותי בעיר באר־שבע צופה הייתי בעת כתיבת ספר התורה על ידי רבי חיים שושנה, שהיה אב בית דין במרוקו, והיה כותב את ספר התורה כשהוא ספון בחדרו והייתי מביט בו שעות ארוכות. מצפייה זו נתאוויתי למלאכה זו, וכשגדלתי הפציר בי אבי ז"ל ללמוד את מלאכת הסת"ם, וטמן בידי ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, וציווני לכתוב ספר תורה. כך עשיתי, ועמלתי על מלאכה זו בצעירותי.

ובכל בוקר של שבת בימי נעוריי הייתי רגיל לגשת לביתו של מורי רבי חיים שושנה, לקחת את ספר התורה מביתו אל בית הכנסת. ספר התורה היה עומד בתוך גלילי עץ חיים ועטוף במעיל קטיפה אדום, והייתי מחבקו ומרגיש את קלף ספר התורה נוגע בעצמותיי.


------------------------------------

ציטוט מתוך הכתבה במקור ראשון המזכירה את דמות הוד רבי חיים שושנה זצ"ל:

....מורי, רִבִּי חיים שושנה, אשר שימש כדיין בבית הדין בקזבלנקה, עלה לארץ ישראל בשנת תשכ"ו (1966), והתיישב בעיר באר־שבע (נפטר בשנת תשמ"ז, 1987), תיאר פעם את הגעגועים לארץ ישראל בעת שירת הבקשות: "כל יהודי היה תמיד חולם מתי יעלה לארץ ישראל. היית רואה ממחטות על העיניים ושומע קול ערב, דברים היוצאים מן הלב ונכנסים ללב. באותה אווירה של חצות לילה, שיש כל כך דומיה בכל השכונה, ואתה שומע את הצלצול ואת השיר יוצאים מפי נעים, אתה מתרגש ובוכה, בוכה ממש". ...


------------------------------------

ציטוט מתוך הכתבה במקור ראשון המזכירה את דמות הוד רבי חיים שושנה זצ"ל:

...עם שחר של שמיני עצרת היה השמש מזהירנו על אותה שעת תיקון הגשם, ורבי חיים שושנה זצ"ל היה עומד מול ההיכל ובבכי היה פותח "אֵל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם, בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה", והיינו צופים בגינת הגן המתברכת ובטוחים בתפילתו. ...


------------------------------------

ציטוט מתוך הכתבה במקור ראשון המזכירה את דמות הוד רבי חיים שושנה זצ"ל:

...מורי ורבי בנעוריי, הרב חיים שושנה, מחיה השפה העברית במרוקו ששימש דיין במרוקו ורב בעיר באר שבע, אמר פעם בתיעוד טלוויזיוני לשירת הבקשות:

הבקשות הן מפתח ללב שיישאר תמיד קשור עם ארץ ישראל, וכל יהודי ששמע את הבקשות או שראה את הבקשות או שביקש את הבקשות, היה תמיד חולם מתי יעלה לארץ ישראל. וככה היית רואה ממחטות על העיניים. אתה שומע קול ערב, דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. כשאתה באותה האווירה של חצות לילה, שיש כל כך דומייה בכל השכונה, ואתה שומע את הצלצול ואת השיר יוצאים מפי נעים, אתה מתרגש, אתה בוכה, בוכה ממש (מתוך תיעוד טלוויזיוני נדיר של רשות השידור  בבימויו של אדיר זיק).


------------------------------------


------------------------------------

ציטוט מתוך הכתבה במקור ראשון המזכירה את דמות הוד רבי חיים שושנה זצ"ל:

...אך אבי עליו השלום יחד עם חברו לתורה רבי חיים שושנה וקהל מרעיו שידעו את כוחם ואת כוחה של התפילה נהגו כך (למעט חסידים ואנשי מעשה): היו חוזרים מן סעודת ליל שבועות בביתם אל בית הכנסת והיו פותחים בתיקון קריאי מועד, סיימו את לימודם לקראת אחת וחזרו למנוחה קמעא. עם שחר, לקראת שש ומחצה שבע ומחצה, קמו לתפילה והיו מתפללים בנחת "פתח אליהו הנביא זכור לטוב…", והתפילה מתנגנת בנחת ובניגון של נישואי חתן וכלה. את קריאת שמע קראו ולא נמנמו ובשעה שהיה החזן עומד מול ההיכל ניגן החזן את "ירד דודי לגנו" והייתה שעה זו ככלה הנכנסת לחופתה, משתאה ומתרגש אנוכי מן המעמד והחזן ממשיך בקריאת הכתובה: 


ציטוט מתוך הכתבה המזכירה את דמות הוד רבי חיים שושנה זצ"ל:

...זכורני כילד  בעיר באר שבע בבית הכנסת של מו"ר אבי וחברו לתורה רבי חיים שושנה  זיכרונם לברכה שהיו דורשים בשבת זו – שבת כלה בענייני מעלת התורה, הלימוד בתורה והכנות לחג השבועות ממש כמו  שבת הגדול ושבת שובה שהיו דורשים בבתי הכנסת בעיר. כמה חבל שמנהג 'שבת כלה' פסק בעת הנוכחית ומן הראוי ולהנהיג בשבת זו קודם החג את 'שבת כלה', ולדרוש בענייני התורה וחג השבועות.


------------------------------------

ציטוט מתוך הכתבה  המזכירה את דמות הוד רבי חיים שושנה זצ"ל:

...עוד בטרם אעלה על נס את מעשיו ופעולותיו, של רבי מאיר עטיה אשר פעל למען הצלת שירי ידידות של קהילת מרוקו. מבקש לצעוד אל ימי נעוריי תלמיד כתה ח' סוף שנות השבעים בה מורי ורבי חיים שושנה (להלן רח"ש) חש שעליו לפעול בתחום שירת הבקשות, הוא חשש עד מאוד  לאיבוד אחת מן המסורות  המרתקות שעברו דורות על גבי דורות אצל קהילת יהודי מרוקו, שירי ידידות – שירת הבקשות. למסע הצלה זה יוצא רבי חיים שושנה שהיה בכיר חוקרי הפיוט והשירה של יהודי מרוקו ומאחרוני השולטים במכמני השפה של הבקשות ומחבר את ספרו "אעירה שחר" (תשל"ט). ספרו עוסק בבקשות ובפיוטים המוכרים בשם שירת הבקשות. רבי חיים, שהיה בקי היטב בספרות העברית ובתורת הניקוד, ניקד מחדש את הפיוטים, ניפה מטעויות לשון, ביאר ופירש, ויצר יצירה חדשה. ספרו משמש בניין יסוד לכל מבקשי הבקשות. חיבורו גילה עולם מרתק ומסתורי. שפה עברית עשירה במליצות וכתיבה מיוחדת ובכך חשף  את מסתור לבם של מבקשי הבקשות בצפון אפריקה. פעולתו זו הייתה הצלה ראשונית של טקסט הבקשות – שירי ידידות.