עבודת ה' על בסיס תורת החסידות היהודית בצפון אפריקה

מנהגי חסידות ויהדות צפון אפריקה 

מאיר אביטן / תש"ע 2010

התורה המשותפת בין החסידות לבין עבודת הרוחנית והמעשית של יהודי צפון אפריקה, מבטאת שסגנון עבודת ה' הינה עוד שורשית ועמוקה מאוד ובמבט פנימי ניתן למצוא קווי דמיון ביניהם. במאמר זה נעמוד על שלושה נושאים: שיחה לפני בוראו, תפילת העמידה, לימוד הלכה והמעיינים ימצאו הקשרים גם בנושאים הבאים: ההתקשרות עם הצדיק, ביקור אצל הצדיקים, אמירת תהילים, פשטות ותמימות בעבודת ה' (ללא כוונות), ארץ ישראל, תיקון חצות , השמחה , ההכנה לתפילה.

_{א: מבוא אישי -  הקשר בין החסידות ליהודי צפון אפריקה} 

_{עיון בתפיסה החסידית אותה מנחילים אדמו"רי החסידות ובין הרוח הספרדית בה גדלתי בבית הורי אפשרה לי למצוא קווים משותפים ויסודות עמוקים הקיימים מאות בשנים ברוח הספרדית השורשית, ומשום כך ניתן לראות סגנונות משותפים בעבודת ה' הקרובים לרוח החסידית. הקשר בין חסידי חב"ד ויהודי מרוקו - ארוך ומרתק, לפעמים נדמה שהוא מתחיל בעת בה שיגר הרבי מליובאוויטש שליחים  במסגרת צבא השלוחים שהקים, והעיר הראשונה שאליה נשלחו "השליחים" הייתה - קזבלנקה. זה היה עשרה ימים בלבד לאחר הסתלקות חותנו, אדמו"ר הריי"צ (בשנת תש"י). אולם החיבור עם החסידות הוא ישן יותר, הוא מתחיל עוד בימיו של אור החיים הקדוש החי במקביל לימיו של הבעל שם טוב מחולל תנועת החסידות. לפי אחת המסורות אמר הבעש"ט על ר' חיים בן עטר  כי שמע תורה מדי לילה מפי הקדוש ברוך הוא, ואף היה סבור כי התקשרות בין נשמותיהם תביא בהכרח לגאולה. לפי מסורת חסידית אחרת, הבעש"ט הרגיש ממקום מושבו בפודוליה בפטירתו של אור החיים הקדוש ר' חיים בן עטר  נפטר בירושלים במוצאי שבת, ובאותה עת אכלו החסידים סעודה שלישית עם רבם,  לפי אותה מסורת, בעת הסעודה פנה הבעש"ט לתלמידיו ואמר "כבה הנר המערבי"‏  וסיפר להם שבעת שנטל ידיו לסעודה התגלתה לו כוונה מיוחדת שאינה מתגלה אלא ל"חד בדרא" [=יחיד בדורו], שמי  שהחזיק בכוונה זו הוא  רבי חיים בן עטר. ספרו של ר' חיים בן עטר נפוץ מאוד גם אצל בעלי החסידות והאדמו"רים  בגלל קווי הזיקה המשותפים  ביניהם, ברעיונות הקיימים, בהגות החסידית ורעיונות המורחבים מדבריו של אור החיים הקדוש.}

_{מו"ר אבי עליו השלום היו מחובר בנימי נשמתו אל תורתו של אור החיים הקדוש, תורתו הגותו ומעשיו היו נר לרגליו והתהלך בתורתו שבת בשבתו כשאנוכי שומע, ומאזין את לימודו כנער ומתבגר על תורת אור החיים הקדוש. במעשיו אלו זיכהו הקב"ה, נפטר בשבת קודש והובא לקבורה במוצ"ש קודש (תשס"ז) ביום פטירתו של אור החיים הקדוש ט"ו תמוז, בבחינת נפשו קשור בנפשו. אך תורת אבי הייתה גם מחוברת לתורת החסידות. ספרים רבים מבעלי החסידות היו מלימוד תורתו היומית, ואף ספר התניא בו למד ובידי כעת  הוא עוד מהיותו במרוקו. ואנוכי כבן  מצאתי את שאהבה נפשי והיא דור עשירי לבעל שם טוב, "מכל אדם ואדם עולה אור המגיע ישירות לשמים. וכאשר שתי נשמות שנועדו להיות יחדיו מוצאות זו את זו, קרני אור זורמות יחדיו וקרן אור אחת בהירה יותר יוצאת מהווייתן המאוחדת" (בעש"ט)  ובכך נתחברו אלו באלו מן מבעלי החסידות וממשיכי תורתו של ר' חיים בן עטר ממרוקו .}

_{על בסיס חיבור רוחני מצאתי לנכון להביא בפניכם מספר נקודות הדומות מעבודת ה', הנוגעות ברגש האדם וקושרות את עולמם הרוחני של החסידים על בסיס דבריו של ר' נחמן מברסלב המושתתים מתורת הבעש"ט, עם עולמם הרוחני והמעשי של יהודי צפון אפריקה הבאים מעולמם של חכמי הדור. כגון: אור החיים הקדוש, ומצאתי  ששתי התורות עולות בקנה אחד בין רוח רבי נחמן לרוח הספרדית, ואמרתי טוב לאחוז בזה וגם מזה שיגיעת שניהם תציץ ותפרח.}

_{ב: שיחה לפני בוראו – התבודדות} 

_{רבים היום מנסים את הדרך להתחברות אל התפילה, מנסים למצוא את התנועה למכמני הנפש של התפילה אך כמה יגעים אנו לשמוע אל הרינה ואל התפילה אך לשווא, תפילתנו נאמרת ולבנו אינו מתחבר. מנסים להלך ברגש אל התפילה אך מחשבותינו דוחקות במילים ונשארים אנו יתומים מתפילה, ומתייגעים במציאת המשעול אל התפילה.}

_{ואספר מעשה, עוד נער קטון אנוכי,  עת השחר האיר "אֲנִי הָאִשָּׁה, הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה, לְהִתְפַּלֵּל, אֶל-ה" . בקול חריש שומע את קולה של אמי העומדת מול המזוזה בפתח הבית ובקולה המתנגן בשפה המרוקאית, פותחת בשיחה מול ריבונו של עולם מבקשת על ליבה בבריאות , בפרנסה בתפילה לכל בניה ובנותיה, לשלומם של כל חיילי ישראל והכול בשטף ובתחינה תפילה היוצאת מן הלב כך במשך עשר דקות תפילה אמיתית ואישית. תפילה חרישית כזאת  זכיתי לשמוע אצל כל האמהות וקרובותיי אשר באו ממרוקו והם משיחים תפילתם לפני בוראו כאילו עומד הוא לפניהם, בטוחני שכל אדם אשר הוריו עלו ממרוקו או מארצות השכנות זוכר אירוע דומה לזה, אשר אם המשפחה עומדת פתח המזוזה ופונה אל בוראה,  בלי גינונים שיחה ישירה מול בוראה.}

 _{והנה הנהגתו של רבי נחמן כתובה על ספרו בליקוטי מהר"ן  תנינא (כה)}

_{הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכּל דְּהַיְנוּ לִקְבּעַ לוֹ עַל כָּל פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַך, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת. וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ דְּהַיְנוּ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז (בִּמְדִינָתֵנוּ) כִּי בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ קָשֶׁה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ וְגַם אֵין הַלֵּב נִמְשָׁך אַחֲרֵי הַדִּבּוּרִים, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּל כָּל כָּך בְּהַלָּשׁוֹן כִּי אֵין דַּרְכֵּנוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ אֲבָל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּסַפְּרִים וּמְדַבְּרִים בּוֹ קַל וְקָרוֹב יוֹתֵר לְשַׁבֵּר לִבּוֹ כִּי הַלֵּב נִמְשָׁך וְקָרוֹב יוֹתֵר אֶל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, מֵחֲמַת שֶׁהוּא מֻרְגָּל בּוֹ וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז יָכוֹל לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ וְ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ ...   ויִזָּהֵר מְאד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַתְמִיד בָּזֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם שָׁעָה מְיֻחֶדֶת כַּנַּ''ל וּשְׁאָר הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה כַּנַּ''ל וְהַנְהָגָה זוֹ הִיא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאד מְאד וְהוּא דֶּרֶך וְעֵצָה טוֹבָה מְאד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך ...}

_{הנהגה זו אשר קיימה אמי וכן רבים מן הנשים אשר קיימו וקבלו לפתוח את שיחתם אל הקב"ה בכל יום, בשעה היעודה, בלשונם הייחודית ובשפתם המדוברת, אילו יכולתי לתאר בפניכם את המעמד  של אימי ואת השיחה הנשמעת ממכמני השפה המרוקאית, בטוחני שהייתה שוברת כל המחיצות. בכל מפגש עם חברי בה אני מתאר מעשה זה, הם עונים לי ברגש וברתת על דרך חיים זו שזכו לשמוע מאמם בבוקר השכם. אכן  רבים מבני הספרדים התחנכו לשמוע תפילה חרישית זו, ואיה הדור אשר אינו שומע שיח תפילה זו! כי קלקלונו בחינוך לתפילה. ואין לי אלא להביא בפניכם את הקלקול אשר אחזני בה העת הגעתי אל הישיבה התיכונית. וספרתי המעשה  וכל מי שהיה שומעו היה לו הרהור בדבר וזו היא:  עוד נער קטון בסוף התפילה הנהיגני אבי לגשת את ההיכל ולשפוך שיחו לפני ה' , ולפרש את דברי בכל לשון, זכורני כילד קטן שואל  על מה אתפלל והיה משיבני על החיילים, על החכמה, הבריאות ועל זה הדרך, כך אחרי התפילה ניגש אני אל ההיכל ופותח שיחה חרישית מול הקב"ה. והנה היום כבר לא ילד,  נער  בכתה ח'  לערך, אחר התפילה עולה אל ההיכל בישיבה  ופורש את שיחתי, אחד מן הרמי"ם שראה שאני עולה בקביעות שאל אותי למעשי והסברתי על דרך הרגש והוא על דרך השכל ענני "וכי לא התפללת שחרית ומה עשיתי בעמידה" ...אט אט הבנתי שמעשה זה פגום עד אשר נמחק ממני אורח חיים זה, ובחסדו הגדול  לפני  כעשרים וקצת שנים כאשר ראיתי את דבריו של רבי נחמן  החזרתי מנהגי כקדם וב"ה היום בקהילתי רבים מצטרפים אלי, אל ההיכל בסוף התפילה אל השיחה החרישית האישית שלי ובטוחני שכמעט בכל בית כנסת ספרדי תוכלו לראות לא מעט אנשים הניגשים אל ההיכל בסוף התפילה ושופכים שיחתם לפני בורא עולם.}

_{ג: תפילת העמידה} 

_{במאמר הקודם עמדנו מעלת השיחה וההנהגה הראויה בהתבודדות ובפתיחת הלב מול קונו, כעת ננסה לעמוד  על מעלת השיחה בין האדם לקונו בשעת העמידה.   וחנכוני רבותי בישיבה שתפילת שמונה עשרה היא סגורה כחומה ואין בה מקום לפרצות, עד אשר אבי זצ"ל הנהיגני לפרוץ את טקסט ח"י תפילות .}

_{רבי נחמן נדרש לעניין, וכך כותב שוב בליקוטי מהר"ן צז –על מעלת השיחה}

_{בינו לבין קונו:}

  _{"עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁאָמַר שֶׁעַל תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַסְּדוּרוֹת מִכְּבָר כְּבָר יוֹדְעִין מֵהֶם כָּל הַמְחַבְּלִים וְהַמְקַטְרְגִים וְהֵם אוֹרְבִים עַל הַדְּרָכִים שֶׁל אֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מֵהֶם מִכְּבָר כְּמוֹ, לְמָשָׁל, עַל הַדֶּרֶך הַכְּבוּשָׁה, הַיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם לַכּל שָׁם אוֹרְבִים רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים תָּמִיד מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מִדֶּרֶך זֶה כְּבָר אֲבָל כְּשֶׁהוֹלְכִין בְּנָתִיב וְדֶרֶך חָדָשׁ, שֶׁאֵינוֹ נוֹדָע עֲדַיִן שָׁם אֵינָם יוֹדְעִים לֶאֱרב שָׁם כְּלָל כְּמוֹ כֵן לָעִנְיָן הַנַּ''ל כִּי הַשִּׂיחָה שֶׁמְּדַבֵּר הָאָדָם עַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא דֶּרֶך חָדָשׁ וּתְפִלָּה חֲדָשָׁה שֶׁהָאָדָם אוֹמְרָהּ מִלִּבּוֹ מֵחָדָשׁ עַל כֵּן אֵין הַמְקַטְרְגִים מְצוּיִים כָּל כָּך לֶאֱרב וְאַף עַל פִּי כֵן הִזְהִיר מְאד גַּם עַל אֲמִירַת שְׁאָר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּמְבאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים"} 

_{רבים מן הימים בהם הלכתי יד עם אבי אל קברי צדיקים, או  אחרי התפילה ליד ההיכל וסתם, שיחה יומית, בו פנה אל ריבונו של עולם בשפה המרוקאית ושומע  את  תחינותיו  החרישות  הלא שגרתיות (ובוודאי מי שיעשה אזנו כאפרכסת מול אותם העולים אל קברי צדיקים ישמע את שיחתם ותפילתם המרגשת בפניה אל בורא עולם בזכות הצדיק). אף פתח בפני את מסגרת העמידה בלהוסיף כל בקשה אשר ארצה הן ב"שמע קולנו" והן בכל קטע מהעמידה. פתח זה אפשר לי לחוש את התפילה ולפרוח מעלה בתפילותיי ולא כנאמרת מהפה לחוץ. מקומן של הבקשות האישיות בעמידה  נתון במחלוקת עקרונית, לדעת ר' אליעזר ור' יהושע (ע"ז, ז:) אין מקום לבקשת צרכים בתפילה, ולדעת חכמים ונחום המדי יש התחשבות בצרכי האדם וניתן להוסיף בקשות אישיות בשומע תפילה. הרמב"ם פסק : "המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפילתו יותר מדאי אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו... וכן אם רצה להוסיף להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה מוסיף " (ו , ב) . לשיטתו: התפילה היא חיבור עולמו הפרטי של האדם עם תפילת הכלל, הבקשה לסליחה לכלל ישראל הבאה מתוך צורך אישי למחילה על חטא מסוים מתוך צורך אישי מהלכת ברגש ובשקיקת חיים  בין האדם לכלל ישראל. וכך בשו"ע (קיט, א) פסק את דברי הרמב"ם בסתם והוסיף את שיטת רבינו יונה בשמו.} 

_{הזעזועים האישיים שאנו עוברים לעולם צריכים לגרום לנו להתפלל, להגדיל את רצונותינו הפרטיים להיות כלליים ולהתקשר אל מקור החיים של המציאות כולה. נדרשתי לעניין זה עוד בצעירותי בשנות התשעים כרב בי"ס יסודי בתל אביב כאשר נגש אלי ילד רך בשנים, עולה מרוסיה בכתה ג' ושאל אותי אם אפשר להתפלל להצלחה במבחן בשפה הרוסית בעמידה?! עומד ומשתאה על ההזדמנות אשר עמדה בפני, וכך הנהגתי מחדש את סדר התפילות בביה"ס, את הדרך להשתמש בלשון אחרת (לנצרכים), על האפשרות לבקש גם דברים אחרים בתוך העמידה בשאר הקטעים ולא רק בשמע קולנו, והחשוב על הדרך אשר פתחתי בפניהם לפנות אל ריבונו של עולם בלי טקסט כתוב אלא מתוך העולה  מליבם, מפרקי זמרה קרביך ירוו.}

_{"כי הַשִּׂיחָה שֶׁמְּדַבֵּר הָאָדָם עַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא דֶּרֶך חָדָשׁ וּתְפִלָּה חֲדָשָׁה שֶׁהָאָדָם אוֹמְרָהּ מִלִּבּוֹ מֵחָדָשׁ". (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, צ"ז)}

 _{וכך גם הובא  בילקוט יוסף (חלק א עמ' רסט)}

_{"המתפלל ורצה להוסיף בברכות האמצעיות ולשאול צרכיו רשאי להוסיף מעין אותה ברכה ...ולכתחילה לא ישאל אדם יחיד את צרכיו אלא בלשון הקודש ורק אם אינו יודע לבקש בלשון הקודש יכול לבקש בכל לשום שירצה " .}

 _{בהמשך לדברינו מהפעם הקודמת, הרי שביל התפילה הבנוי על שיחה כנה וישירה עם ריבונו של עולם לבין האדם תוכלו לראות אצל ההורים מבני עלייה זו, אבי זצ"ל ביום רגיל מן הרגילים, באמצע מהלך החיים השוטף, יכול לפתוח שיחה אישית מול ריבנו של עולם. אמי, שתבדל לחיים ארוכים, באמצע מזיגת התה לאורחים פותחת שיחה מול ריבונו של עולם. ולא רק אמי או אבי, בטוחני שבכל בית ממשפחה שורשית ספרדית על זה הדרך תשמעו את תפילתם ורובם כך נהגו.}

_{" כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁאֵין לוֹ לֵב אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְכַיּוֹצֵא זֶהוּ בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הִתְעוֹרְרוּת לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בִּבְחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים ה) ''נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ'' שֶׁהַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ הוּא הִתְגַּלּוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַלֵּב וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה בְּלא לֵב כְּלָל אַף עַל פִּי כֵן יָבוֹא אַחַר כָּך עַל יְדֵי זֶה לְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל בְּלֵב וָנֶפֶשׁ וְהַכְּלָל כִּי הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל (ליקוט מוהר"ן צ"ח)}

_{ד: לימוד הלכה בספר ההלכה העיקרי "שולחן ערוך"} 

_{"וזאת הייתה הנהגה כללית שציוה והזהיר את כולם, דהיינו ללמוד פוסק בכל יום" (שיחות הר"ן קפ"ה) וכן כתב "וְעַל לִמּוּד הַפּוֹסְקִים הִזְהִיר מְאד מְאד בְּיוֹתֵר מִכָּל הַלִּמּוּדִים וְרָאוּי לִלְמד כָּל הָאַרְבָּעָה (חלקי) "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" כֻּלָּם מֵראשָׁם עַד סוֹפָם כַּסֵּדֶר ... וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד מְאד. (שיחות הר"ן כ"ט).}

_{רבי נחמן נותן טעם לקיום הנהגה זו:}

_{כִּי עַל יְדֵי חֲטָאִים נִתְעָרֵב טוֹב וָרַע וְעַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסֵק שֶׁמְּבָרֵר הַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל הַמֻּתָּר וְהָאָסוּר הַטָּהוֹר וְהַטָּמֵא עַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִפְרַשׁ הַטּוֹב מִן הָרָע וכפי שכבר בליקוטי מוהר"ן (תורה ח' סעיף ו) וְכָל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵר הַהֲלָכָה הוּא מְערָב טוֹב וָרַע וְעַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ וּלְבַטֵּל הָרָע מֵהַטּוֹב (שבנפשו) עַד אֲשֶׁר הוּא מְעַיֵּן וּמְבָרֵר הַפְּסַק הֲלָכָה וּמְבָרֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכוּ' דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים אֲזַי מַפְרִישׁ הַטּוֹב מֵהָרָע"  ובמקום אחר הוא משלים " וְתִקּוּן הַמַּחֲלקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, הֵן הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת כִּי פְּסַק הֲלָכָה הוּא הַשָּׁלוֹם וְהַכְרָעָה שֶׁל מַחֲלוֹקֶת הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְעַל יְדֵי לִמּוּד הַפּוֹסְקִים, הוּא נִתְקַשֵּׁר לְהַשָּׁלוֹם שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וּמְתַקֵּן הַמַּחֲלקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְאָז נִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלקֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבְּלִבּוֹ וְאָז (שלומד הלכה) יוּכַל לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם בְּכָל לְבָבוֹ, בִּשְׁנֵי יְצָרִים וְנִפְתְּחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַשֵּׂכֶל..."(ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ב סעיף ב) . הנהגה זו נחוצה וחשובה ומוכרחת וחוזר שוב רבי נחמן ומדגיש וְאָמַר: שֶׁכָּל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי מְחֻיָּב לִלְמד בְּכָל יוֹם וָיוֹם פּוֹסְקִים וְלא יַעֲבר וְאַף אִם הוּא אָנוּס וְאֵין לוֹ פְּנַאי, יִלְמַד עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה סְעִיף "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא אֲפִילּוּ שֶׁלּא בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד עַתָּה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ כִּי צָרִיךְ לִלְמד אֵיזֶה דִּין בְּ"שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמֵי חַיָּיו (שיחות הר"ן כ"ט )}

_{הנהגה של לימוד בשולחן ערוך ובפסקי הלכות הייתה הנהגה בה נהגו בני הקהילה בה גדלתי, מו"ר אבי, שולחן ערוך היה שגור בלשונו. חברו לתורה של אבי, מורי ורבי  הרב חיים שושנה זצ"ל, אב"ד העיר דמנאת במרוקו, יושב יחד עם אבי ועוסקים יחד בלימוד שולחן ערוך. ידיעת ההלכה היא תפיסה משמעותית בדרך החינוך הספרדי, גם לימוד הגמרא שיטת העיון הספרדי המדגישה את הלימוד אליבא דהלכתא. בכל בית כנסת ספרדי תמצא בכל יום שיעור קבוע העוסק בהלכות מתוך השו"ע או היום ילקוט יוסף וכדו',  בכל בוקר לפני סוף התפילה מיד לאחר הקטע "וכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"  יעצור החזן ורב בית הכנסת יאמר דבר הלכה. רבי נחמן מצווה על חסידיו לרכוש בקיאות בהלכה על ידי לימוד יומיומי של ה"שולחן ערוך", ספר ההלכה המרכזי של היהדות. על ידי לימוד זה מתרגל האדם לבסס את עבודתו הרוחנית הפנימית על קשר יסודי ובריא עם מסורת הדורות שעברו וחכמתם, ולומד בצורה מעשית כיצד לקיים את רצון הבורא, כפי שהועבר לנו בתורה שבכתב ושבעל פה.}

_{על כן ראוי לו לכל אדם למצוא את ספר ההלכה בו יעסוק יום ביומו ויוסיף בקיאות בהלכה, ובכך יגביר את עבודתו הרוחנית.}

_{עיון בדברי רבותינו מן המערב מראים שיש נקודות ודמיון רב לעבודת בעלי החסידות גם בנושאים הבאים:}

_{ההתקשרות עם הצדיק , ביקור אצל הצדיקים, אמירת תהילים , פשטות ותמימות בעבודת ה' (ללא כוונות), ארץ ישראל , תיקון חצות, השמחה ההכנה לתפילה ועוד.}