המנהג להיות ערים בליל שבועות מוזכר לראשונה בספר הזוהר ומופיע רק במקורות הלכתיים מאוחרים. אלא שיש לו מחיר רב – עייפות רבה בתפילה ובקריאת התורה של קבלת התור.