צפונות השם במגילת רות
צפונות השם במגילת רות
קובץ להורדה:
תיקון ליל שבועות תשס"ג לע"נ מו"ר אבי מרדכי בר רחל אביטן
צפונות ורמזים בשמות אשר במגילת רות
_________________________________________________________________________________
(א) וַיְהִי בִּיְמֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו:
1. כלי חמדה - מפני מה אין שמותיהם נזכרים מיד בפסוק הראשון?
אלא, כידוע, ברח אלימלך מבית לחם מחמת קמצנות, בגלל רוב העניים שבאו אליו בשנת-הרעב לבקש ממנו עזרה, כמו שאמרו במדרש: "אמר אלימלך: הכל משכימין לפתחי - וברח". והואיל וגם בדרך, אילו היו יודעים מי הוא זה הנוסע, היו הקבצנים והקרובים העניים עורכים עליו מצור ומבקשים נדבות, לפיכך ברח בהסתר-פנים ולא גילה בדרך מי הוא. ורק לאחר-מכן, לאחר שכבר עבר את כל הדרך והגיע אל הארץ הזרה, "לגור בשדי מואב". רק שם הודיע את זהותו והכריז ברבים: "שם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון"...
2. וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם:
בבא בתרא צא "אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולם בני נחשון בן עמינדב היו "
"ולמה נקרא שמו נחשון על שם שחרד תחילה לנחשול שבים , אמר הקב"ה למשה מי שקידש את שמי בים , הוא יקרב תחילה (חנוכת המזבח)- במדבר רבא יג
ילקוט שמעוני רות "ושם האיש אלימלך שהיה אומר אלי תבוא המלכות "
3. מדרש רבה רות פרשה א פסקה ד
למה נענש אלימלך ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם לבוליטין שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצורת והוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקופתה בידה והיו בני המדינה אומרים זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי זה בקופתו וזה בקופתו עמד וברח לו מפניהם:
"דאפילו מי שיש לו זכות אבות (נחשון) אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוץ לארץ(ילקוט שמעוני)
ומפני מה נענשו שהיה להם לבקש רחמים על דורם
4..וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי..
נעמי מיוחסת לנחשון , נשיא שבט יהודה אשת אלימלך , האיש שאמר אלי תבוא מלכות
ילקוט שמעוני : נעמי שמעשיה נעימים…שהיו בנות בית לחם משתמשות בתכשיטיה
זו היא נעמי שמעשיה נאים ונעימים , הייתה מהלכת באספקטיות מכסה בבגדי מילתין
פניה מאדימות מכח מאכל ומשתה"
5: מדרש רבה רות פרשה ג פסקה ו
נכנסה רות עם נעמי והיתה זו יוצאת וזו נכנסה ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי זו היא שמעשיה נאים ונעימים לשעבר היתה מהלכת באיסקפטיאות שלה ועכשיו היא מהלכת יחיפה ואת אמרת הזאת נעמי לשעבר היתה מכסה בבגדי מילתין ועכשיו היא מכסה בסמרטוטין ואת אמרת הזאת נעמי לשעבר היו פניה מאדימות מכח מאכל ומשתה ועכשיו פניה מוריקות מן רעבון
6 רות פרק א
(יט) וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם וַיְהִי כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי: (כ) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד:
(כא) אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה' לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וה' עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי:
רות פרק ד
(טז) וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת:
(יז) וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי …"
7: וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים
*ספר רות פרק א*
(ד) וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים:
(ה) וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּ:
*מדרש רבה רות פרשה ב פסקה ה*
ושם שני בניו מחלון וכליון מחלון שנמחו מן העולם וכליון שכלו מן העולם
"מחלון שעשו עצמם חולין וכליון שנתחייבו כלייה
מאידך גיסא, שמות הללו מורים גם לטובה:
עפ"י מלוא העומר : "מחלון" - לשון תקוה - תוחלת. "כליון" - לשון געגועים, כגון "כלתה נפשי".
לרמז בא כי ראשיתו של המעשה היה מחיקה וכיליון, אך בסופו של דבר יש בו תקוה וגעגועים, תקוות ישראל, הלא הוא דוד מלך ישראל.
8. ילקוט שמעוני דברי הימים ד
דברי הימים ד כא "בְּנֵי שֵׁלָה בֶן- יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית-עֲבדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ: כב וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָרָף אֲשֶׁר-בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים: כג הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְישְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם:
ואנשי כוזבא, אלו הגבעונים שכזבו ליהושע. ויואש ושרף, אלו מחלון וכליון, ולמה נקרא שמן יואש ושרף, יואש שנתיאש מן הגאולה, ושרף שנתחייב שרפה למקום. אשר בעלו למואב, שנשאו נשים מואביות. וישובי לחם, זו רות המואביה שבאה ונדבקה בבית לחם. והדברים עתיקים, דברים הללו עתיק יומין אמרינהו.
9. ספר רות פרק ד
(ט) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי:
(י) וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִם שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם:
10: וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים:
*מדרש רבה רות פרשה ב פסקה ט*
וישאו להם נשים מואביות תני בשם ר' מאיר לא גיירום ולא הטבילו אותם ולא היתה הלכה להתחדש ולא היו נענשין עליהם עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית .
שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה שהייתה ראויה ליערף כעגלה ערופה (ילק"ש)
ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה
רות שהיתה מרתת מן העבירה
רות שראתה בדברי חמותה
רות שיצא ממנה דוד שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות
וַתִּשֶּנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ:
ילקוט שמעוני רות א
אמר רבי יוחנן צריך אדם לחוש לשם , מחלון שהוא לשון מחילה נזדווגה לו רות שהיתה מרתת מן העבירות , כליון לשון כליה נזדוגה לו ערפה שיצאת ממנו גלית
אם כך כעת מה משמעות השם מחלון ? לפני המעשה – אחר המעשה – תיקון : מחילה - דוד
ואילו כליון ? לפני המעשה – אחר המעשה – סופו – ללא תיקון גלית
11 מדרש רבה רות פרשה ב פסקה ט*
ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר רות וערפה בנותיו של עגלון היו שנאמר (שופטים ג') דבר סתר לי אליך המלך ויאמר הס וגו' וכתיב (שם) ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא אמר לו הקב"ה אתה עמדת מכסאך לכבודי חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה' ..
רות :
"כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשת כליה
כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר
12 וּלְנָעֳמִי מֹידַע לאשה איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז
---- טוב
---- אלימלך- כליון ומחלון
אברהם-יצחק-יעקב=יהודה- פרץ-חצרון-רם-עמינדב -נחשון--- שלמון- בועז===עובד –ישי –דוד
הרן -לוט----עמון ומואב-----בלק------------------- עגלון –רות(מחלון ובועז)
ערפה======== גלית
13 "והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'" (רות ב')
*מדרש רבה רות פרשה ד פסקה ה* ר' תנחומא בשם רבנן אמר שלשה דברים גזרו בית דין של מטה והסכימו עמהם בית דין של מעלה ואלו הן לשאול שלום בשם ומגלת אסתר ומעשרות
בועז מנהיג הדור ומתקן תקנות לשיפור מצבו הרוחני של העם
ילקוט שמעוני רות תר"א
אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בועז היינו דאמרי אינשי קודם שימות המת עומד ומזומן כבר הממונה על ביתו ועומד במקומו
שופט אבצן הוא בועז
בועז יש אומרים קיצור של בן עזיה ויש אומרים שענינו הוא בן עוז אפשר לאמר גם בעל עוז
14 מדרש רבה רות פרשה ד פסקה א*
זה שאמר הכתוב (ד"ה א' ח') ושחרים הוליד בשדה מואב ..ד"א ושחרים זה בעז ולמה נקרא שמו שחרים שהיה משוחרר מן העונות הוליד בשדה מואב שהוליד מרות המואביה מן ..אלא בימיו נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית …. אלא ישראלי היה וחגר חרבו כישמעאלי ונעץ החרב באמצע בית המדרש ואמר או אהרוג או אהרג עד שאני מקיים הלכה לרבים שכל שיבטל הלכה זו בחרב הזאת אני מתיז את ראשו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:
15 פְּלֹנִי אַלְמֹנִי
פרק ד (א) וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה *פְּלֹנִי* אַלְמֹנִי* וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב:
רש"י רות פרק ד פסוק א*
אלמני* - ולא נכתב שמו לפי שלא אבה לגאול. *פלני* אלמני - מתורגם בנביאים (שמואל א' כא) כסי וטמיר. פלני - מכוסה ונעלם לשון כי יפלא אלמני - אלמון מבלי שם, (ס"א אלמוני שהיה אלמן מדברי תורה שהיה לו לדרוש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והוא אמר פן אשחית את נחלתי):
"ויאמר הגואל לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול"
"אמר הראשונים לא מתו אלא ע"י שנטלו אותן ואני הולך ליטלה , לית אנא מערבב זרעייתי , איני מערב פסולת בבני , ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה 'עמוני ולא עמונית' מואבי ולא מואבית (מדרש רבא רות)
16 ספר רות פרק ד
(יג) וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן ה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן:
(יד) וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָרוּךְ ה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל:
(טו) וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים: (טז) וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת:
(יז) וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד:
אותו הלילה שבא עליה מת (ילקוט שמעוני תר"ח)
בעל העקידה
"ר"ל כי השכנות היו קוראות אותו בשני שמות כי כנגד אמרן לעיל לנעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל קראו אותו בן נעמי והוא אמרו לאמר ילד בן לנעמי וכנגד אמרן שם ויקרא שמו בישראל קראו שמו עובד שר"ל עובד את ה'"
"על שם אביו שהיה זקן ונשא אשה לשם שמים ונקרא עובד אלקים
17 רות פרק ד
(יח) וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן:
(יט) וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב:
(כ) וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה:
(כא) וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד:
(כב) וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד:
18 ילקוט המכירי תהלים קיח
'הן בעוון חוללתי'" אחד אומר דוד בן אהובה היה, ואחד אומר בן שנואה היה. ישי פירש מאשתו שלש שנים, לאחר שלש שנים, היה לו שפחה נאה ונתאווה לה. אמר לה בתי, תתקני עצמך הלילה, כדי שתכנסי איתי בגט שחרור. (רצה להכשיר זרעו מפסול מואבי שעדיין היו עוררין על ההלכה מואבי ולא מואבית ) הלכה השפחה ואמרה לגבירתה, הצילי עצמך, ונפש אדני מן מגיהנום, אמרה לה מה טעם? שחה לה את הכל. אמרה לה בתי, מה אעשה שהיום שלש שנים לא נגע בי? אמרה לה לכי תקני עצמך, ואף אני, וכך עשתה. לערב עמדה השפחה וכבת את הנר, באת לסגור את הדלת, נכנסה הגבירה ויצאת היא, עשתה עמו כל הלילה ונתעברה מדוד, ומתוך אהבתו על אותה שפחה, יצא דוד אדום מבין אחיו, בקשו בניה להורגה ואת בנה דוד כיון שראו שהוא אדום, אמר להם ישי הניחו לו, ויהיה לנו משועבד ורועה,
והיה הדבר טמון עד עשרים ושמונה שנים. כיון שאמר לו הקב"ה לשמואל "לך ואשלחך אל ישי בית הלחמי" , ואמר לו ישי "עוד שאר הקטן והנה רועה בצאן". כיון שבא התחיל השמן מבצבץ ועולה, אמר לו הקב"ה "קום משחהו כי זה הוא". פינה השמן על ראשו ונקרש כאבנים טובות ומרגליות, וישי ובניו היו עומדים ברתת ואימה. אמרו: לא בא שמואל אלא לבזותינו ולהודיע לישראל שיש לנו בן פסול, ואמו של דוד שמחה מבפנים ועצבה מבחוץ, כיון שנטל כוס ישועות שמחו כולם"
הגמרא בבא בתרא צא "אמיה דדוד נצבת בת עדאל
עשרים ומשמונה שנים נצבת ומחכה לטהורו של דוד המל ך הנחשד כממזר עד שבא שמואל ופרסם וטיהר זרעה
המובן השם כעת נצבת עד אל