החינוך הביתי /מאיר אביטן
הרהורים מבית אבא כילד לעולים ממרוקו בזמן חופש הגדול
קריאה בשער בת רבים "ולמדתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם"[1]
מיום שיצאתי לאוויר העולם אני הייתי ששונם וגילם, את מנוחתם גזלתי, ואם חלילה חליתי כל הלילה יתלחשו, ובכל רגע לימדונו, ויבורו לי דרך ישרה, השקונו ואף הכוני בשעת הצורך, כי להישירני נפשם קיוותה . והנה הגיעה השעה והם שלחוני לבית הספר. ילד לעולים ממרוקו כיתה א', עוד בכניסתי כבר הבינו הוריי שמלאכת החינוך הסתיימה ומכאן "הסירו אחריותכם" , הרי אתם עולים ! ומה כבר ידיעתכם בהבנת הנקרא או במקרא, בחשבון או בידיעת קרוא וכתוב. והוריי לרגע קטון עזבוני אך מו"ר אבי על משמרתו עמד, ובכך החל תהליך חינוכ. אחר ממה שרצו מחנכי העליון . וכאשר הגבהתי יג' שנים ושלחוני לישיבה תיכונית כבר ניתקה ממני המוסרה והחינוך הושל מהורי ושורשי ניתקו, טוהרה המסורת, ומן הח' והע' הגרונית ומנעמי צלילי טעמי המקרא השכוחני, ונהייתי כאחד מחניכי ה'ישיבס'. וכשהגבהתי לכמעט חי' שנים בדרכי לישיבת ההסדר, ניגון הגמרא שזכרתי עוד בילדותי - נשכח ועבר מן העולם. ואת לימוד הסוגיא התלמודית כדרכי אבא מן הסוגיא להלכה שכחוני, והייתי מפלפל ומקרקר בכל עוז, ואבי משתהה על דרך לימוד תורתי. ועד היום טבועה בנפשי יותר מן המסורת האשכנזית אשר אין בה פסול אך טובים השניים מן האחד, עד אשר נעשה חסד עמי וחזרתי לאשר יקרה בעיני ונצרתי מצוות הוריי ותורתם, אל נעם יפיה, ונפקחו עיניי וסודה ברבים גיליתי, כי צרופים ונכוחים למבין. ועתה ראה ראיתי, התקלה היא אותה התקלה, היוהרה היא אותה יוהרה, וההורים עומדים ומשתאים. ועתה נבואה אל החינוך הנכון .
קריאה בשער בת רבים
כבר בשער בת רבים מצהירים בתי הספר על משפחה וקהילה על מחויבות לערב את ההורים להפכם להיות שותפים ולהיות מן השיח ואף לקחת אחריות על חינוך הילדים , מה כוונתם ותורתם?
בשער זה ארצה לעמוד על שני עקרונות מתוך רבים : אחד מן ההורים מחויבות ההורה בתהליך חינוכי של הילד עם בית הספר ואחד מן בית הספר , ההלימה בין ערכי הבית לערכי בית הספר.
משך שנות החינוך במדינת ישראל עשו את שלהם ומערכת החינוך אימצה אל ליבה כי היא אחראית על החינוך ועל ההורים להסיר את האחריות, יש לדאוג לו בבוקר לארוחה וקיבלו אותה לעת הערביים ויש אף שהגדילו ושלחום לפנימייה ובכך סרה אחריותם למשך שבועות רבים, אט אט נותק הקשר המשולש תלמיד – הורה – בי"ס והשני נשמט לו גם ברצון ובשמחה ונהיה אדיש ונשארו התלמידים ובי"ס .
מחקרים הראו כי מינם השכלתם, וארץ מוצאם של ההורים, מנבאים את היקף מעורבות ההורים. דווקא להורים שמוצאם מחבר העמים, אתיופיה וצפון אפריקה וכן הורים שהישגי ילדיהם נמוכים יותר, מעורבות ההורים בתוך בית הספר נמוכה ואף מועטה. ועל חובה מכופלת לקריאה בשער אל מנהלי בתי הספר ומחנכי התלמידים לפנות לאוכלוסיות אלו לתיקון הפער כי מטבע אופיו של בית הספר ההורים המשפיעים והיוצרים הם דווקא ההורים מהצד השני של המטבע .
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ"
מחקרים מראים שרב התערבות ההורים קיימת בבית הספר היסודי, ואילו בהמשך בחטיבה ובתיכון חלה ירידה במעורבות ההורים. החוקרים מציינים שלוש סיבות לירידה זו: הראשונה, אי רצונם של הילדים שההורים יהיו שותפים, בשנית ההורים חשים שככל שגדלים הילדים, קטן הצורך בהתערבות, והשלישית חטיבת הבינים והחטיבה העליונה אינן מספקות הזדמנות להורים להיות מעורבים .
אכן, בבית הספר היסודי ההורים מתערבים יותר בחינוך, שותפים יותר במעשה החינוכי. אולם כל בי"ס ובי"ס כפי מדרגתו ומיקומו ועפ"י סגנון קהילתו כך עומק מעורבות ההורים.
ראשית, יש חובה על מנהלי בתי החינוך לערב ולשתף את ההורים במעשה החינוכי. יש ליצור דיאלוג וסביבות עבודה היוצרים שיח עם ההורים , לא רק בוועד כיתה או באספות הורים , אלא שותפות במעשה החינוכי ובתהליך החינוכי, כי אחריותו של ההורה היא הראשונה לחינוך, וביה"ס משלים את התהליך של ההורה וכך לימדני אבי בילדותי .
ומה היה לי ! עוד בגיל הילדות בו ניסה ביה"ס לשחרר את אבי מאחריותו , כאן התנהג אבי אחרת ולמעשה יצר לי את המסגרת החינוכית. משעה שחזרתי מביה"ס לקח על עצמו את המשך החינוך ולאו דווקא בקו של ביה"ס אלא עפ"י תפיסתו .
בראשונה הייתי לומד עמו את הקריאה דבר דבור על אופניו , בכל שעות התפילה הייתי יושב לידו והוא היה בודקני היטב היטב, היכן עיני תרות וכיצד אני קורא, ולא מתוך התכנית של "דנה קמה ... " על משמרתו עמד ובסוף כתה א' לאחר שישבתי פעמיים בשבוע ללימוד קריאה בתורה, הוא בסוף יום בוחן את ידיעתי מתקן ומוסיף. וכחלק מן התהליך ההמשכי הוא דואג לקיים הלכה למעשה ולא רק ידיעה, אלא עלי לקרא בתורה בציבור וכך באמצע כיתה ב' בכל שבת בבוקר היה שם את צעדיו עמי לבית הכנסת הרחוק כמרחק חצי שעה מן הבית לתפילה המתחילה בשעה שש בבוקר בכדי שאוכל לקרוא בבוקר בתורה בציבור, בבית הכנסת "ישמח משה" שם היה הרב מנחם גבאי זצ"ל אשר התיר לילדים קטנים לקרא את הפרשה בציבור. וכך בכל שבת שלושה קטעים באחריותי . האחריות לא הסתפקה בזה. הוא גם רצה לוודא שאכן אני נוכח בשיעור טעמי המקרא, והימים הם ימי כיתה ד' , חברי לשיעור משיאני ללכת לראות משחק כדור בסמוך למקום, ואנוכי והוא יחדיו הולכים בלב שלם למשחק. אך אבוי לי! ביום זה החליט אבי לעשות ביקורת נוכחות שלו, מרחק הליכה של שלושת רבעי השעה ברגל ממקום חנותו בו פרנס את המשפחה. ואכן קיבלתי מנה אפיים וזאת הייתה הפעם האחרונה שנעדרתי משיעור במקרא. תהליך האחריות על החינוך שלי המשיך גם בלימודי החשבון אשר הושיבני על כיסא חנותו הצנועה, ודאג שאבצע חישובים בעל פה של חיבור וחיסור וכפל של קניות הלקוחות. ועוד רבות במן דרכי החינוך. כגון מעשה חסד או קיום מצוות בחנוכה. בעודי ילד עובר אני מפתח לפתח, לפחות בארבעה בתים של קשישים, בכדי להדליק להם את החנוכייה. ולא בן יחיד הייתי לאבי ... אלא בתוך עמי עם אחד עשר אחים ואחיות ואחריותו החינוכית הייתה לכל אחד ואחד.
כל זה הבאתיה בפניכם, כי אנו הדור תקלה אחזתנו, את האחריות השארנו על המחנכים, המורים ואנו הפכנו להיות בתפקיד מסיעי החוגים או כספומט, כי את האחריות שמנו על שכמי המורים, ויצאנו להיות אנשי עבודה וקריירה מן הבוקר עד שקיעת החמה. וחשבנו לתומנו שאם ניתן את האחריות החינוכית בידי המורים הטובים הכול יבוא על מקומו בשלום. ועל כך עינינו דאבה וחטאתי אודיע .
ובחטא זו שוב אנו חוטאים בעת הנוכחית. ועל כן אשרי האיש אשר חיל יאזרנו וישים בראשו כי יש הלימה בין המעשה החינוכי בבית לבית הספר, כשהתהליך החינוכי של ההורים מתווסף ע"י ביה"ס. לא יהיה ניתן להגיע ללא שיח והגדרות משימות ותפקידים, ומקומו של כל צלע בתהליך החינוכי. האחריות המשותפת של ההורים ושל בי"ס לבנות יחד את הגשר המרתק הזה. וחובה מכופלת דווקא לנו, המחנכים, לפעול עם ההורים שמוצאם מחבר העמים, אתיופיה וצפון אפריקה וכן להורים שהישגי ילדיהם נמוכים יותר, למען מעורבות ההורים בתוך בית הספר .
אחד מן היסודות הראשונים אשר יסדתי בזמן הקמת מכון עזריאלי להעצמה חינוכית היא מחויבות ההורים לתהליך החינוכי. תכנית עזריאלי הינה תכנית הוליסטית בחטיבות הביניים למניעת נשירה תוך שיפור כישורי למידה והעצמה חברתית והורית. התכנית שמה דגש על סדרה של 12-15 מפגשי הורים ברצף בהנחייה מקצועית, המעמיקה את השיח החינוכי ואת אחריותו של ההורה בתהליך. במהלך 8 שנות קיומו של המכון הופעלו כ- 400 סדנאות הורים ובכולם חוזר הדבר על עצמו – הורים צמאים למפגש החינוכי, דרושים כלי מוטיבציה וגבולות ברורים לנוכחות הורים, גבולות ברורים במחויבות ההורה גם אם הוא עובד משמרות או הורה יחיד, מחויבות ההורה לתהליך הבית ספרי ובניית מהלך הזדמנות להצלחת הילד בבית.
ערכי ה"בית" מול בית הספר .
מחקרים נוספים קובעים הזדהות של ההורים עם מטרות החינוך ועדותם למתרחש בבית הספר היוצרות נכונות למעורבות הם מאפיינים חשובים בהבנת הקשר בין בתי הספר להורים. הזדהות נמוכה של הורים עם בית הספר משמעותה: שהורים אינם מקבלים את הנורמות והערכים שבית הספר מבקש להקנות לילדיהם.
ושוב ליבי נשאני אל ימי לימודי בחטיבת הביניים והתיכון , מעורבות או התערבות הורי הייתה קמעא, למעט נוכחות באסיפת הורים לכמה דקות. הזמנים עברו אך התנאים לא השתנו. גם כאן מערכת החינוך קבעה את הטון החינוכי ואת מטרות החינוך. ומה שם איבדתי ! איבדתי את הקשר עם המסורת השורשית, סגנון לימוד התורה, נוסח התפילה ומנגינותיה , מנהגי הוריי בימים טובים כי אלו אבדו לולי רצונו של אבי לשמר את המסורת, והוא עמד על משמרתו והקפיד בכל הזדמנות אשר שבתי הביתה לנגן את המסורת השורשית. והיה בכל שבת שלישית מנגן את טעמיה וסודותיה של המנגינה בקריאה בתורה, בלימוד בגמרא או בתפילה. ואף רבי חיים שושנה זצ"ל עמד על משמרתו שהיה מבכירי הדקדוק והשפה העברית והוא העמידני על הח' והע' והשפה הקלוקלת אשר אחזתני. ואלה הם אשר טמנו לי יסודות. כי לולי זכיתי לקבל מתורתם - שריד לא נשאר בי. ומה יעשו אלו אשר לא היה בהם לחזק את המורשת?
ומה היום שוב עומדים מבני העלייה ואנו במחי כף מוחקים את הזהות אשר הביאו מביתם, את הערכים אשר קיבלו בבית – נמחקו. ואנו מציעים להם תורה חדשה עם חומרות חדשות . את תרבותם ומורשתם, מעטים ידעו, נכון שהיום כבר קצת ידם על העליונה וכבר הנהיגו בחלק מן הישיבות מניינים עפ"י קהילות שונות, וניתן עדיין למצוא קוראים בתורה בטעמים שונים. אך עדיין נוכל לזהות פערים בתפיסה התרבותית בנושאים רבים כגון: תפילה, חשיפה לפוסקים וחכמים מן התרבות בהם גדלו ההורים, תפילה אצל קברי צדיקים , סגנון לבוש בשבת , ערכים של צדקה ובין אדם לחברו , יכולת הכלה של לבוש מסוים ועיין ערך "מסורתיים", השקפות עולם ועוד.
בכל "בית" נועם יפיו וכש"הבית" הולך בתלם "בית הספר", ה"בית" חדל. עולם שלם של ערכים חברתיים חדל , מסורת תבוז, ונועם יפיו כבה ונגוז . המתחנך מפסיק להתחנך. ו"בית" כלי ריק וחדל להוסיף על "בית הספר". כש"הבית" לא בתלם עם "בית הספר" הרי ה"בית" לפיו שמרה מחסום, שפתו נצרה, והוא מט ודל .
רק בתי ספר אשר יציעו ערכים ומטרות היוצרים זיקה רחבה והזדהות רחבה עם הורים רבים יוכלו להפוך את ההורים למעורבים. רק בתי ספר שייצרו הלימה בין ערכי הבית לערכי בית הספר, ימצאו הורים המחבקים את ביה"ס. רק בתי ספר שיספקו הזדמנויות להורים להיות מעורבים ברוח מבית אבא ומסורת של הקהילה הרחבה ימצאו את ההורים מעורבים . כה רבה המלאכה בתחום זה ורצוני העז להרחיב אך קצרה היריעה במגילת הספר הזאת, אך בבחינת תן לחכם ויחכם עוד. תמו עד הנה אמרי נכוחים וישרים למוצאי דעת.
[1] פורסם בכתב העת במחשבה תחילה – רשת אמי"ת, תשע"ב -2012 ובמוסף לשבת - מקור ראשון