קריאת התורה וספר תורה / מאיר אביטן  

א: מראהו החיצוני של ספר תורה 

ספר תורה אצל יהודי מרוקו לא היה נתון בתוך תיבת עץ אלא גלול סביב שני עמודי עץ והיריעות היו עטופות בבד לכל אורך ספר התורה.צילום ארון קודש במרוקו תש"פ

כנער זכורני ספרו של רבי חיים שושנה זצ"ל שכתבו בידו , ספר זה הייתי  מלווה במשך שנים, כל שבת מביתו לבית הכנסת. והספר לא היה מונח בתוך ארגז אלא כפי שתואר לעיל וכך גם נוהגים האשכנזים אולם בשונה לאשכנזים היה עטוף כל ספר התורה  ביריעות בד וכל זאת בכדי שלא יגעו בגוף ספר תורה ללא הפסק של בד או מטפחת .

ספר התורה שהכניס אבי היה כבר כמנהג המקום וכבר נהגו לעשותו בארון עץ , אולם גם הספר היה עטוף ביריעות בד לכל אורך הקלף,  ואמר אבי עליו השלום שעל דרך האמת היא כפי הספר של רבי חיים שושנה זצ"ל.

לקריאת מאמר מורחב, מראה החיצוני המקורי  של ספרי תורה במרוקו לחצו  על המאמר.

ב: פתיחת ספר התורה בהיכל 

לאור הדברים שכתבנו לעיל, ספרי התורה במרוקו לא היו בארגז ולכן לא היה ניתן לפתוח את ספר התורה בהיכל. וכך נהגו להשאיר את ספר התורה סגור בהיכל. ואף לאחר שאנשים הכניסו ספרי תורה עם ארגז כך נהגו בבית הכנסת של מוריי (רבי חיים ואבי) לא לפתוח ספר תורה כאשר הוא  בהיכל.

ג:  לפני  הגבהת ספר תורה  

זכורני שהיו שואלים את אבי  מה הפסוקים שאומרים  לפני הגבהת ספר תורה, שהיה הוא בעל הקורא לאורך שנים.

בשבת היו אומרים:

"ישמחו השמים ותגלה ארץ ויאמרו בגויים ה' מלך ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך

ביום חול היו  אומרים:

"על הכל יתגדל ויתקדש יתברך ויתרומם ויתנשא שמו של של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא , בעולמות שברא העולם הזה והעולם הבא, כרצונו וכרצון יראיו וכרצון כל עמו בית ישראל. תגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה ויחון ויחוס וירחם על פלטתנו ועל פלטת עמו בית ישראל בחן ובחסד ברחמים וברצון ואמרו כל העם אמן. הרחמן הוא יחזיר שביתנו ושבית עמו בית ישראל במהרה בימנו ויוציאנו מכל צרותינו לרווחה ומאפלה לאורה בקרוב ואמרו כל העם אמן . יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו.

ומגביה ואומר : וזאת התורה... ונהג להשתחוות מול ספר התורה.

קטע זה בתוכנו דומה לתוכן הקדיש .

כאשר מוציאים יותר מספר אחד: 

כשהיו מוציאים יותר מספר אחד הראשון מגביהים רק את ספר תורה הראשון הראשון  וכאשר מעלים לקרוא בספר השני היו אומרים  את הפסוקים הבאים:

"ה' א-להים צבאות, השיבנו אליך ונושעה"

"אין כאל ישורון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים"

ד:  לראות את מקום הקריאה לפני הברכה 

לפני שהעולה היה מברך בעל הקורא היה מראה את מקום הקריאה, ולא נהגו להסיט את הראש לצדדים, אלא אוחז את ספר התורה בשתי ידיו  ומברך, ואין צורך בסגירת עיניו.

נהגו חלק מקהילות עדות המזרח לכסות את הכתוב על ידי מפה, או לסגור את עיניו או להביט לצד בשעת ברכות התורה, חשש זה הוא לדעת הסוברים שמא יאמרו שהברכות כתובות בתוך ספר תורה, אך בקהילות מרוקו לא חששו לזה וכך ראיתי את הרבנים והעולים מברכים.

ה:  הברכה לעולה לתורה לפני הקריאה  "השם עימכם"  

כשהיה עולה  לתורה היה פותח ואומר : "השם עמכם" לפני הברכה,  ולא אומר שם אדנו"ת והקהל עונה "יברכך השם"

יש הפותחים בלשון "רבנן ברכו" אולם מנהגי מרוקו לומר " השם עמכם" וכן לא נאמר בשם אדנו"ת משום שהזוהר אוסר להתחיל את הדיבור בשם ה' , שאין להזכיר את השם הקדוש אלא אחרי מילה שכן כתוב בראשית ברא א-להים. וכן מובא כל המזכיר שם הקב"ה בריקנות טוב לו שלא נברא (עפ"י הזוהר יתרו).

ו:  הברכה לעולה לתורה לאחר הקריאה  "אמת תורתנו הקדושה"  

נהגו שהעולה לאחר הקריאה ולפני הברכה היה אומר:  "אמת תורתנו הקדושה " ומברך את הברכות.

הנוהג הוא שאין העולה קורא את הקריאה עם החזן ועל כן כאשר הוא אומר "אמת תורתנו הקדושה" הוא מאשר שאכן שמע את הקריאה מהש"צ ואינו מברך לבטלה ששמיעתו נחשבת כדין שומע ועונה, ועיין בהמשך לגבי חובת העולה בקריאה בלחש עם החזן.

כמו כן ענין "אמת תורתנו הקדושה" אינה נחשבת הפסק משום שמילים אלו מעניין הברכה וכן בפסוק שאומר גואלנו ה' צבאות לאחר ההפטרה קודם הברכות . וכך פסק הרב שלום משאש בספרו שמש ומגן (ח"ג סימן פה)

אולם מרן הרב עובדיה יוסף ככתב:  "הנוהגים לומר אמת תורתנו הקדושה ... אין למחות בידם משום הפסק שיש להם על מה שיסמוכו ...ומכל מקום טוב ונכון לייעצם בנחת שלא לאומרו"

ז:  העולה לתורה קורא בלחש מבלי להשמיע לאזנו    

מרן הרב עובדיה יוסף כתב שחייב אדם לקרוא בפיו בלחש את הקריאה מתוך ספר התורה יחד עם החזן ואינו יכול לצאת בשמיעה מטעם "שומע כעונה".

הרב משאש בספרו שמ"ש ומגן (ח"א סימן יא) ציין הערה חשובה וכתב "כיום רבו עמי הארץ שלא רק שאינם יודעים שצריך לקרות בלחש יחד עם שליח הציבור אלא שאינם יכולים לקרא איתו כי אינם יודעים אפילו את צורת האותיות ולא יתכן מלהימנע מלהעלותם לתורה כי אז נצטרך לסגור בתי כנסיות רבים"

ועל כן מנהגנו היה שאין העולה לתורה קורא בלחש עם השליח ציבור. ושומע כעונה מתוך פסיקה זו כך נהגו שגם סומא יכול להעלות לתורה אף על פי שאינו יכול לקרא מתוך הכתב, אך הלכה זו שונה ממה שנפסק בשולחן ערוך שסומא אינו  קורא ופסקו רבים להתיר קריאת סומא וכך פסק הרב שלום משאש.

ראה במאמר מורחב סוגיה העוסקת במנורת חנוכה של דוד העיוור הכוללת התייחסות לקריאה בתורה

ח:  עליית קטן לתורה כחלק משבעה קרואים    

כך נהג אבי עליו השלום עמי כשהייתי ילד בן 7-8 תלמיד כתה ב',  היה הולך איתי לבית הכנסת "ישמח משה" של רבי מנחם גבאי זצ"ל, שם היו מאפשרים לי לעלות לתורה ולקרא כל בשת ולהיות חלק מן השבעה.

בנוסף היה רבי מנחם גבאי מקיים עבור התלמיד חוג טעמי קריאה והיה מכין אותנו שכל תלמיד יקרא בתורה, והוסיף עד כמה היה חשוב לו מאוד שילדים יקרא בתורה וזכורני שהיה מוציא ספסל קטן שהיה תחת כסאו ומניחו עבורנו הקטנים כדי שיוכלו לעמוד לגובה ספר התורה.

מרן הרב עובדיה בילקוט יוסף שמותר להעלות קטן לספר תורה בשבתות ובימים טובים והקטן מצטרף לחובת שבעה עולים והוא שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים ויכול הקטן לקרוא בעצמו את פרשת עלייתו... ובמקום שאין מעלין קטן לספר תורה יעשו כמנהגם.

ח:  הפטרות     

• נהגו לשורר לעולה להפטרה "קדושת שבת.."

• בשבת ויצא ההפטרה הייתה : "עמי תלואים"

• בשבת שמות  ההפטרה הייתה: "הבאים ישרש יעקב"

• בפרשת אחרי מות ההפטרה הייתה " התשפוט"

• ובפרשת קדושים "הלדרוש" ואם מחוברים אז גם "הלדרוש"

ח:  עמידה בעשרת הדברות      

בית הכנסת בו התפללתי בראשותו של הרב חיים שושנה זצ"ל עם מו"ר אבי, נהגו בשעת קריאת עשרת הדברות  שבפרשת יתרו או ואתחנן וכן בשבועות לעמוד. שעה זו הייתה שעת קודש , חרדה  ורטט עוברת בין הציבור בשעת קריאת עשרת הדברות.

מרן הרב עובדיה יוסף כתב לבטל מנהג זה "ואין מנהג זה נכון עפ"י ההלכה שכתב כבר הרמב"ם שיש לחוש בזה פן יאמרו שדוקא תורה זו מן השמים ולא השאר חס ושלום ...ומכל מקום שתלמידי חכמים הבקיאים יושבים בעת הקריאה ..."

אולם הרב משאש (שמ"ש ומגן ג , או"ח  סימן מא) ..וא"כ המנהג שלנו שלא קבענו שום דבר חדש הוא מנהג עתיק יומין ..ורק מנהגינו לעמוד דפשיטא אין להניח מנהגינו ..ואי אפשר לבטלו אפילו יהיה נגד מרן ז"ל וכ"ש שלא ראינו למרן ז"ל לאסור לעמוד בהם שזוהי מצווה רבה , וכמו שכתוב וירא כל העם וירונו ויעמדו מרחוק ..וא"כ טוב לעמוד כמו שהיה בזמן נתינתם בהר סיני ...".

ניתן לעיין במאמר מורחב העוסק בתיקון לילי שבועות, שם מוזכר ומתואר מעמד העמידה בעשרת הדברות בשבועות

ט:  צורת האותיות כמנהג קהילות מרוקו     

צורת האותיות ידועה בחלוקה של מנהג אשכנז - בית יוסף וכתב ספרדי עדות המזרח.

אולם בספרי תורה של קהילות מרוקו נהגו כתב שונה, בצעירותי הכרתי את האותיות על בוריין לאור קריאה שבוע בשבוע מכמה ספרי תורה, בשנה א' בלימודי בישיבה למדתי את את מלאכת הסת"ם אך שם למדוני שקיימת צורה מדויקת של אותיות וכשתיארתי את צורת האותיות, אמרו אין משגיחין בדברים אלו.

מגילת אסתר הראשונה  שכתבתי על בסיס אותיות של ספר התורה של רבי חיים שושנה, אך לצערי מגיהים ורבנים שראו את המגילה טענו שהכתב אינו כמנהג הנכון ולא הייתה לי ברירה אלא להחליף לאותיות המוכרות.

להלן צורת האותיות המוכרות 

להלן צורת אותיות כפי שנהגו חלק מחכמי מרוקו וכן כפי האותיות המופיעות בספרו של רבי חיים שושנה זצ"ל 

בעז"ה בעתיד ארחיב בעניין זה.

אות א' י ימין החיבור מאמצע ולא מהצד

אות ח' היא אינה חיבור של 2 אותיות ז' אלא חיבור ח' מרובעת המוכרת לנו.

אות ט' המוכרת אך מן אמצע הגג יורד החיבור 

אות י' ללא קוץ ימני תחתון 

אות נ' ישרה חיבור מן הצד ולא מהאמצע 

אות ס' ברובם הם עיגוליים  כאן רואים חיבור למטה כאות V

ספר התורה בכתב ידו המדוייק של מרן הגאון הרב רפאל חיים שושנה זצ"ל, 

מרכז תורני-רוחני:"נעימת-החיים"-מיתר

מתואר על ידי הרב משה אלחרר

 י:   דרך  הגיית שם  השם בשיחה רגילה ובלימוד

קריאת מאמר מורחב