מו"ר אבי היה שוחט, וזכורני שהיה מקיים בענין את מנהג הכפרות והיה זהיר בשחיטתן. אולם בתקופה שכהתה עיניו הפסיק לשחוט ומנהג הכפרות ע"י שחיטת תרנגולת קויים בחלקו.
כך היה מנהגם של ישראל וכן פסק מרן הרב עובדיה זצ"ל אולם דרש להזהיר את השוחטים לבל חלילה שתהיה רשלנות בעבודתן עקב עומס העבודה.
ב': עיטוף הטלית
נהגו להתעטף בטלית והיו מתעטפים בה ומברכים עליה מבעוד יום
ג': דיבור חולין ביום הכיפורים ועמידה בכל התפילה
מו"ר אבי מכניסת החג עטוף בטלית, לאחר תפילת ערבית למדו משניות, ולמחרת החל משעה מוקדמת היו עסוקין בתפילה עד צאת החג ללא הפסקות לדיבור ושיחה בטילה. וכן נהג לעמוד במשך כל תפילות יום כיפורים ולא היה יושב בתפילה.
ד': "כל נדרי"
רוב פוסקי מרוקו דרשו להקפיד לומר כל נדרי לפני צאת הכוכבים, אולם בדורנו לימדו הפוסקים זכות על המאחרים לאומרו בלילה. הרב משאש כתב בספרו שמש ומגן (ח"ג סימן נט אות ב'): "דמנהגנו להתחיל פיוט לך אלי תשוקתי מוקדם מבעוד יום ובאופן שיכול להגיע לאמירת כל נדרי קודם הלילה"
מו"ר אבי היה מקפיד לרכוש את ספר תורה הראשון של "כל נדרי".
ברב הקהילות היו נוהגים לומר כל בקמץ רחב משום שנוסח כל נדרי הוא בארמית ויש אחרים שהיו קוראים כל נדרי בקמץ חטוף.
כמו כן נהגו להוסיף את את התוספת הבאה:
"שרוי לנו, מחול לנו, מותר לנו. מחול לנו ולכם, שרוי לנו ולכם, מותר לנו ולכם.
שרוי לנו ולכם ולכל ישראל, מחול לנו ולכם ולכל ישראל, מותר לנו ולכם ולכל ישראל.
שרוי לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית-דין של מטה, ומחול לנו ומותר לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית דין של מעלה"
ה': חצי קדיש לפני 'והוא רחום'
לא נהגו לומר לומר קדיש לפני תפילת ערבית ומתחילים והוא רחום והטעם שמנהג אמירת קדיש רק אם יש מזמור לפניו ובליל יום הכיפורים אין אומרים מזמור לפני תחילת ערבית ולכן לא אומרים קדיש.
ו': אין מברכים ברכת 'שעשה לי כל צרכי' ביום כיפורים
ברכה זו נתקנה על נעילת מנעלים, ומאחר שאין נועלים נעליים ביום כיפור מנהג קהילות מרוקו שאין מברכים ברכה זו. (וכך נהגו גם בתשעה באב).
ז': אמירת פיוטיםעיין הלכה ו' בראש השנה.
ח': השתחוויה בסדר העבודה
כשהחזן היה קורא והכהנים והעם, המנהג היה לכרוע את כל הגוף אך לא ליפול על הארץ וכך היו נוהגים רבותיי בבית הכנסת ולא ראיתי שום אדם שנופל על הארץ
ט': עת שערי רצון בפתיחת ההיכל במנחה
בכל קהילת מרוקו וכך נהגו רבותיי לומר את הפזמון עת שערי רצון בעת פתיחת ההיכל של תפילת מנחה, וזכורני שהייתה זאת שעת שעת רצון. אמירת הפזמון מטרתה הייתה לעורר את זכות יצחק שנעקד בזמן המנחה.
י': הפטרת יונה
גם אם הייתה נמכרת בדמים יקרים, מי שהיה עולה להפטרה היה עולה החזן או אחד מחכמי בית הכנסת וכך היה אבי מכובד בהפטרה זו.
יא': ברכת כוהנים
פעמים היו מתאחרים בתפילת נעילה ונכנסת לתוך הלילה והיו הכהנים נושאים כפיים, נכון לעתחילה ישתדלו לברך בעוד יום או בין השמשות אך אם נתאחרו יכולים לומר ברכת כהנים.
יב': תקיעת שופר אחר אמירת חצי קדיש
נהגו לקוע י' קולות – תשר"ת, תש"ת, תר"ת אעפ"י שכתב מרן בשולחן ערוך לתקוע ד' קולות -תשר"ת.
