מועדים - סוכות- שמחת תורה / מאיר אביטן
א: הסוכה ודפנות הסוכה ועדים
בניית הסוכה הייתה מהחביבות עליו, והיה קובע משכנו הן באכילה ואפילו שתית מים בסוכה ושינה במהלך שבעת ימים. היה במו ידיו יוצא עם בני המשפחה לחתוך עצים לסוכה, עומד על המשמרת שהסוכה תוקם להלכה ועד ערוב ימיו היה יורד לבנות בידיו.
אחד מן הדגשים בהם הקפיד מו"ר אבי הן ענין הדפנות ולא היה מסתפק ביריעות הסדין והיה מקפיד להביא מחנות המכולת קרטונים גדולים ומקפיד להעמידם כדופן יציבה בכל שלושת הדפנות.
בסיום היה נוהג להציב ארבעה "קנה סוף" גבוהים ובולטים במיוחד בארבע פינות הסוכה ונקראו "עדים". ראה מאמר מורחב: מנהג העדים בסוכה, טעמיו ושורש המנהג.
וכך כותב הרב עובדיה יוסף זצ"ל: " ונכון שכל אחד יעסוק בעשיית הסוכה ואם קשה לו בעצמו, ישתדל בעשיית חלק ממנה ובפרט בסכך".
וכן בהמשך ... "הדפנות שהם כותלי הסוכה ומחיצותיה אפשר לעשותם מכל דבר העומד בפני הרוח למעט סדינים וכדו' שאינם כשרים לדפנות שהרי הרוח מצויה מנדנדת אותם, וכל מחיצה שהולכת ובאה ברוח מצויה, אפילו הולכת פחות משלושה טפחים, אינה מחיצה ...ויש להזהיר לעושים מחיצות הסוכה מסדינים או מיריעות ..."
ב':אתרוגי מרוקו
היה משתדל להשיג אתרוג ממרוקו וכשלא עלה בידו השתדל להשיג אתרוג תימני. מרן הרב שלום משאש כתב בשמ"ש ומגן ד עמ' נא " וב"ה אתרוגי מרוקו ידועים בכשרותם והם מוחזקים בלתי מורכבים ויכולים לברך עליהם בלי פקפוק ומיום שיצאתי ממרוקו זה כ"ד שנה איני מברך בסוכות אלא עליהם..." .
ג': קישוט הלולב :
עיין מאמר מורחב I במקור ראשון ובאתר - עטרות לולבים
היה מבקש ממני לאגוד את ארבעת המינים ולייפהו בקישוטין ונוי, ואכן לולביהן של אנשי מרוקו היו מעוטרין בצבעונין ובראש הלולב היו עושין כמין עטרה וכתר בבחינת "זה אלי ואנווהו".
הגמרא במסכת סוכה לז ע"א "אמר רבי מאיר מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב (בחוטי זהב ) אמרו לו משם ראיה ? במינו היו אוגדין אותו (בתחילה היו אוגדים את הלולב במינו מתחת לגימוניות של זהב כדי לקיים מצוות אגד ורק לאחר מכן היו קושרים מעליו גימוניות של זהב .
אמר להו רבא ..."כי גדליתו הושענא גבי ריש גלותא שיירי בי בית יד , כי היכי דלא תיהוי חציצה "(כאשר אתם אוגדים את לולבו של ראש הגלותא שיירו לו בית יד מלמטה , דהיינו שהחלק התחתון של הלולב יבלוט למטה מתחת לאגד כדי שלא יאחז את הלולב באגד אלא בן עצמו.
ורבא אמר " כל דבר לנאותו אינו חוצץ " (כל דבר הבא לנאות את האגודה אינו נחשב כחציצה , לפי שכל הבא לייפות את הלולב נעשה טפל ללולב .
ד': איגוד הלולב
מנהגנו לקחת לולב כששדרתו מול פניו, לוקח את שלוש ההדסים, אחד בשרה ואחד מימין ואחד משמאל. את זוג בדי הערבה אחת מימין ואחת משמאל ויקשור הכל בענף מן הלולב בקשר כפול ובג' מקומות כנג ג' האבות
ה': נטילת לולב לנשים
חלק מנשות קהילת מרוקו היו נוהגות לברך וכך כתב הרב שלום משאש זצ"ל (שמש ומגן ח"ב או"ח סימן עב) אמנם כאן בארץ ידעתי רבניות שיודעות לקרא והיו לוקחות לולב ומברכין עליו וכאשר הודיע לה בעלה על פסק הרב עובדיה זצ"ל שאין לנשים לברך ענתה לו וגם אבי ז"ל היה אב בית דין טבריה ואיני שומעת רק לו, ולא אשנה את מנהגי".
אכן היו נשים שברכו אך מרן הרב עובדיה זצ"ל פסק ואסור לנשים לברך.
זכורני בימי נועריי בחזרתי מבית הכנסת ניגשה אלי אחת מן הנשים והיא מנהגה כמנהג מרוקו וביקשה ממני את ארבעת המינים בכדי ליטול אותם וקודם הנטילה בירכה והייתי צעיר בימים בכדי לברר את מנהגה.
על כן אין מנהגנו שנשים נוטלות אך אם נהגה ליטול ולברך רשאית להמשיך במנהגה.
ו: הושענות בשבת
זכורני בבית הכנסת בו התפללו מו"ר אבי ורבי חיים שושנה זצ"ל לומר הושענות לשבת אך לא הקיפו את התיבה.
מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק "מאחר ואין לולב ניטל בשבת יש להורות שלא לומר הושענות לשבת". במרן שולחן ערוך או"ח (תר"ס, ג) פסק: "יש מי שאומר שאין לומר הושענות בשבת, ולא נהגו כן" ואכן משתמע שזאת דעת מרן וכך נהגו חכמי מרוקו אולם, אין להקיף את הבמה מחשש דגמרא שמא ילכו להביא לולבים מהבית ויטלטלו ברה"ר אלא אומרים אותם בעת פתיחת ההיכל מול הארון בלא תנועה.
ז: הקפות ללא לולב
נהגו בבית הכנסת להקיף את הבמה גם אלה שלא היו להם לולבים ולא ראיתי שמו"ר אבי או החכם רבי חיים שושנה זצ"ל מיחו בידיהם.
מרן הרב עובדיה יוסף פסק "מי שאין לו לולב לא יקיף" לעומת דבריו של מרן שולחן ערוך שכתב "נוהגים להקיף אף מי שאין לו לולב"
ח: אמירת נשמת לאחר חבטת הערבה
זכורני בימי נעוריי לאחר חבטת הערבה כל המתפללים היו הולכין לביתם ולא היו חוזרים לבית הכנסת לאמירת נשמת כל חי שהוא כמנהג עדות המזרח.
אך מנהגנו היה לומר נשמת כל חי לאחר שירת הים לפני ישתבח.
י: מנהג עם הערבות
זכורני שהיה אבי חוזר עם הערבות וחובט בעדינות בכל בני הבית תוך איחולים לאורך ימים ושנות חיים.
יא': חתן בראשית וחתן תורה
זכורני לאורך שנים מו"ר אבי היה חתן תורה ורבי חיים שושנה היה חתן בראשית, לא נהגו אצלנו להעלות חתן מעונה.
יב': בסימנא טבא
זכורני לאורך שנים כשהיה עולה רבי חיים שושנה כחתן בראשית היה פותח במילים 'בסימנא טבא' ולא היו חוששין להפסק הברכה לתחילת הקריאה בתורה וכך היה גם כשהיה קורא בפרשת בראשית.
אך מרן הרב עובדיה פסק שיאמר "בסימנא טבא" לפני ברכות התורה, ואם יאמר אחרי הברכות חייב לחזור ולברך.
יג': תיקון הגשם
נהגו לומר את תיקון הגשם אחר אמירת חצי קדיש לפני התחלת מוסף, וזכורני לטוב תפילתו של רבי חיים שהיה אומרה בנועם מרר ותחינה והייתה תפילתו זכה.
יד': הקפות בליל שמחת תורה
נהגו לעשות הקפות רק בליל שמחת תורה ולא עשו הקפות בשחרית בכדי לא להאריך יתר על המידה, וכן היו נוהגים להעלות את כל המתפללים לתורה.
אולם היו שנהגו לעשות הקפות אחר מנחה של החג וכך ראיתי במנין אחר של בני הקהילה הסמוך למגוריי.
ט"ו: מראהו החיצוני של ספר תורה
ספר תורה אצל יהודי מרוקו לא היה נתון בתוך תיבת עץ אלא גלול סביב שני עמודי עץ והיריעות היו עטופות בבד לכל אורך ספר התורה. כנער זכורני ספרו של רבי חיים שושנה זצ"ל שכתבו בידו , ספר זה הייתי מלווה במשך שנים, כל שבת מביתו לבית הכנסת. והספר לא היה מונח בתוך ארגז אלא כפי שתואר לעיל וכך גם נוהגים האשכנזים, אולם בשונה לאשכנזים היה עטוף כל ספר התורה ביריעות בד וכל זאת בכדי שלא יגעו בגוף ספר תורה ללא הפסק של בד או מטפחת.
ראה מאמר מורחב, מראה החיצוני המקורי של ספרי תורה במרוקו
סו: אחוזת אתרוגים I ראו מאמר מורחב סוכה חברתית
הסוכה הייתה פונה לרחוב וכמעט כל מי שעבר באזור סוכתנו הוזמן אל הסוכה להתארח, לנוח ולשתות.