בשבת פרשת זכור נהגנו לומר פיוט 'מי כמוך ואין כמוך' שחיבר רביע יהודה הלוי, בבית הכנסת של רבי חיים שושנה וכך גם נהגו שאר קהילות מרוקו לומר פיוט זה בתוך נשמת כל חי קודם שיאמר "מציל עני מחזק ממנו".
וכבר כתבנו בעניין פיוטים בראש השנה שאין בזה הפסק למנהג קהילות מרוקו,
וכן כתב מרן הרב שלום משאש זצ"ל בספרו שו"ת שמש ומגן ח"ג סימן פה:
"על ענין מי כמוך כיון שכל הציבור מרוקאי יכול וצריך להתנהג כמנהג מרוקו משום אל תטוש תורת אמך ואם כן יכול לאומרה קודם מציל עני מחזק ממנו"
ב: מחצית השקל
מתפילת מנחה של צום התענית ועד לאחר שחרית של יום פורים נהגנו לתת מחצית השקל וזכורני ששמש בית הכנס היה עובר עם קופת צדקה ולבקש זכר למחצית השקל. כל אחד נתן כמתנת ידו ולא הקפידו על סכום מסוים. ואף דין זה אינו מוזכר במרן השולחן ערוך. והיום יש המקפידים לתת שיעור השווה לעשר גרם כסף טהור.
ג: בגדי מלכות ולא תחפושות
כך נהגנו ללבוש בגדי יום טוב לכבוד פורים ומנהג כפי שנהגו בישיבות בהם למדתי להיות מחופשים בתחפושות לא היה מוכר לחכמינו ואף אבי זצ"ל התריע בי על מנהג זה שאין לו מקורות.
ראה מאמר מורחב בהלכה זו, פורסם בעיתון מקור ראשון - מוסף לשבת
ההתחפשות ולבישת המסכות היו מקובלות בקרנבלים הנוצריים באירופה ומשם חדרו לפורים האשכנזי. חכמי המזרח סירבו לאמץ אותן, וכך ראוי לנהוג בימינו.
ד: עמידה בשעת ברכות קריאת המגילה ועניית ברוך הוא וברוך שמו
לא נהגנו לעמוד בשעת ברכות המגילה ורק החזן עמד והקהל ישב
וכן הקהל היה עונה ברוך הוא וברוך שמו בברכות המגילה
אמירת "ברוך הוא וברוך שמו"
מו"ר אבי היה מקפיד לענות על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל "ברוך הוא וברוך שמו " , הן ברכות של חזן כגון שופר, ספירת העומר, מגילה, מוציא, קידוש ועוד .
מרן שו"ע כתב (או"ח סימן קכ"ד )"על כל ברכה וברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ב"ה וברוך שמו "
הרב עובדיה יוסף על פי פסיקתו קבע שלא עונים "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכות שמתכוונים לצאת בהן כגון : ברכת שופר , ברכת מגילה, קידוש ועוד רבים. אך הם חייבים לענות ברוך הוא וברוך שמו על ברכות שאינן מתכוונים לצאת בהם .
אולם הרב שלום משאש יצא חוצץ נגד פסיקה זו והודיע בשער בת רבים (שמ"ש ומגן חלק שני סימן לד ועוד רבים )
" ..כי ראיתי שבמרוקו היינו עונים ב"ה וב"ש על כל ברכה ששומעין, בין חייבים בה או לא וכאן ראיתי בארץ ...שיש שאין משיבים ב"ה וב"ש אלא על ברכה שאין חייבים בה ויש שאין עונין על שום ברכה ב"ה וב"ש ... כי במרוקו לא נשמע מנהג זה בכלל וכל העם כקטן וכגדול ובכללם רבנים גדולים ועצומים , היו עונים ב"ה וב"ש על כל ברכה וברכה ללא שום חילוק ..וכן לרה"ג רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל ולהרה"ג מכלוף אבוחצירא זצ"ל ועוד שכולם העידו על המנהג לענות ב"ה וב"ש על כל ברכה ... גם ריעותא גדולה יצאה מאלו הנזהרים שלא לענות שראיתי במו עיני שכל כך הרגילו עצמם שלא לענות עד שאפילו ברכות שאין חיבים בהם או כבר יצאו ידי חובה אין עונין עליהם ב"ה וב"ש ...ונמצא שיצא שכרם בהפסדם ...וכשאני לעצמי כמו צער בנפשי כשאני רואה צבור שאינם עונים ב"ה וב"ש נראה לומר חס ןשלום כמזלזלים בכבוד השי"ת ע"י אותה דומיה השוררת מבלי להתחרד ולהיות כל הגוף מירתע לענות ב"ה וב"ש בקול רם ולהרבות כבוד שמים ולפי קוצר דעתי לא יפה עשו להפוך ולבטל מנהג העולם שהוא עומד על בסיס חזק ואיתן ..גם על ידי אותה דומיה יבואו להסיח דעתם מן הברכה למחשבות אחרות . לא כן באמירת ב"ה וב"ש נשאר קשור עם המברך ומכוין תחילה ואני מרגיש בעצמי שאם אפסיק מלענות נ"ל כאילו לא ברכתי ...ראוי והגון לנו להחזיר עטרה ליושנה למנהג ירושלים ומנהג העולם ולהזהיר לעם לענות ב"ה וב"ש ..ובזה יחזרו למנהגם הראשון לברך על כל ברכה ...על כל פנים אנו לא נזוז ממנהגינו העתיק והותיק שהוא מנהג יציב ונכון וקיים וישר
קריאת המגילה מפי רבי חיים שושנה
שימו לב לנעימה ולדקדוק וכן הציבור עונה ברוך הוא וברוך שמו, ואף השמעת רעש בהמן לא היה קיים ובודדים השמיעו בו רעש וראה מאמר הנפרד בעניין זה.
ה: קריאת פסוקים בקול מתוך המגילה
נהגו הקהל לקרוא פסוקים אלו בקול רם בעת הגיע החזן לקוראם והם:
איש יהודי היה בשושן הבירה
כי החרש תחרישי
בלילה ההוא נדדה שנת המלך
ומרדכי יצא מלפני המלך
ליהודים הייתה אורה ושמחה
וכל מעשה תקפו וגבורתו
ו: בעת הזכרת שמו של המן - אמירת ארור המן והרעשה
בקהילות הספרדים לא מנהג נפוץ של מחיאת המן ברעש גדול בעת הזכרת השם המן, היו נוהגים לומר ארור המן וכן היו חלק שנהגו להכות ברגליהם על הרצפה בשעת אמירת המן, אולם בבית הכנסת של מו"ר אבי ורבי חיים שושנה, לא היה מקום להרעשה ואם נמצא מישהו שהרעיש, זה היה בקול נמוך ולא הייתה הפסקת קריאה
ראה מאמר מורחב בעניין שפורסם בעיתון מקור ראשון
מנהג ההרעשה בעת הזכרת שמו של המן נולד באשכנז ואומץ בהמשך בקהילות ספרד. הוא עורר לאורך השנים גם התנגדות בשל ההפרעה לשמיעת המגילה, וכן בגלל חשש מתגובת השכנים הגויים
ז: קריאת מגילה לנשים
בקריאת מגילה לנשים היו מספר מנהגים, מי שקרא מגילה ושוב חוזר וקורא בביתו להוציא אשתו
א: יש שנהגו שאינו מברך כלל על הקריאה אלא קוראה בלא ברכות, כך ציין הרב יהושע מאמאן שנהג עירו צפרו והובא בספרו עמק יהושוע ח"ה או"ח סימן יח
ב: ומנהג אחר שהבעל מברך הברכות שלפני המגילה ולא אשתו (לאחר המגילה לא היו מברכים), כך הובא ע"י הרב אברהם טולידאנו
ג: ויש שנהגו שהאשה השומעת מברכת 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לשמוע מקרא מגילה': הרב שלום משאש ציין שבמקומו (מקנאס) נשים מברכות לשמוע מקרא מגילה הובא בספרו שו"ת שמש ומגן ח"א עמוד כח
